*1, ש"ז, מ"ר זְרָדִים, — א) מין אילן קטן יצמח בערבת הירדן יתן גרגרים אדמדמים, ולולביו נאכלים כשימתיקו, Zizyphus Spina Christi: לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית (שבי' ז ה). לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה אינן מטמאין טומאת אוכלים עד שימתוקו (עוקצ' ג ד). לולבי הזרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אין נקחין בכסף מעשר משימתיקו ניקחין בכסף מעשר (תוספתא מע"ש א יב). — ב) בהרחבה, קצות ענפים רטובים רכים, שאפשר לאכלם כשהם כבושים: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן (שבת יח ב). המזרד זרדין לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי הגדי (תוספתא שם ט-י יו). — ובהרחבה עוד בכלל ענפים, נטיעים, ואמר הפיטן: מאין כמוך בטכסך מוצא דשא וּזְרָדִים, מאין כמוך ביצבך גן להצמיח מגדים (יוצר יוה"כ, מאין כמוך). זכור סכת ענני מדבר ועשה סכה לפני בהלולה,  זַרְדֵּי לולב בימין ופרי עץ הדר בשמאל, גם את זה לעמת זה תקח לסגלה (אזהר' ר"י ברצלוני, אמנם).