ש"נ, מ"ר זָרוֹת, — א) אשה זָרָה: כי נפת תטפנה שפתי זָרָה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות (משלי ה ג=ד).  באהבתה (של אשתך) תשגה תמיד ולמה תשגה בני בְזָרָה ותחבק חק נכריה (שם יט-כ).  שוחה עמקה פי זָרות זעום יי' יפול שם (שם כב יד).  — ואמר הפיטן:  הֻכשל בנאפוף, בְּזָרַת גפוף, הצג בריב צפוף, בקול חרדת שופר (מוס' א ר"ה, אשא דעי).  — ובהשאלה לעבודה זרה, לאלהוּת זרה:  אבותינו זָרָה כהכניסו בחוריו אכלה אש, וזה זונה צועה הכניס ולא נכוה באש (קינ' לת"ב, זכור).  — ב) דבר זר:  אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש עיניך יראו זָרוֹת ולבך ידבר תהפכות (משלי כג לא-לג).