*, פ"י, — חתך זרדים מן האילן: אם היה מתעסק וזרד1 פטור (תוספתא שבת ט-י יו). — ומשל: כל הנשים זרדו2 וזרד אימא עלה לגג (יומ' מז.), ר"ל הזרד שלה היה יותר בכמות ועדיף באיכות. — ויֵאמר לאשה שילדיה מצוינים ביותר בכח ובזריזות וכדומה. ואמר הפיטן: ענה זוֹרְדֵי זרד בל יהיו מחוברים, הדלה עליה גפן ודלעת נשברים (סמא"צ, הושע' ליום א, ענה).
— פִע', *זֵרֵד, — כמו קל: המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא (שבת יב ב). מקרסמין מזרדין מפסלין עד ראש השנה (שבי' ב ג). קירסם (את האילן) וזירד נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה (ע"ז ג י). המזרד זרדין לאכילה (תוספתא שבת ט-י יו). המנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע (הרמב"ם שבת ח א).
1 כך במהד' צוק"מ, ובנוסח' זירד.
2 משל זה הובא שם בשם הכהן הגדול ישמעאל בן קמחית, שהיו חפניו גדולים והיה לו כח עד שהיה חופן ארבעה קבים במלוא חפניו, והיה אומר כל הנשים זרדו וזרד אימא עלה לגג. ונחלקו שם במה הצליחה קמחית כ"כ בילדיה, יש אומרים שהאכילתם ערסן וי"א שהיא השתדלה בשעת תשמיש. ובעצם פרוש המלים זָרַד וזֶרד נחלקו המפרשים הקדמונים. ר"ח וכן הערוך פרשון במשמ' ענפים, ורש"י פרשן במשמ' גריסים, כמו *זריד, עי' לקמן. ואעפ"י שגם פרושו של ר"ח אינו מובן ביותר, כי קצת קשה המליצה וזרד אימא עלה לגג, אעפי"כ יש לשער שאולי היו נוהגים אז שהזרדים היותר טובים היו מעלים לגג לשמירה, והפחותים היו משתמשים בהם מיד או היו משליכים, והיה זה שבח לאשה בין האכרים הכפריים שאת הזרדים שזרדה היא העלו לגג, ונתפשט אח"כ המשל בכלל לאשת חיל. וכבר העירו בתוספות ישנים שם כי ההבדל בין שני היש אומרים אינו פרוש להמשל כל הנשים זרדו, כפרוש רש"י, כ"א זה דבר לבדו לבאר במה הצליחה קמחית כ"כ בילדיה.