°, ת"ז, לנק' זַרְעִית, מ"ר זַרְעִייִם, -עִיּוֹת, — של הזרע, מטבע הזרע: ואם תאמר כי ואם הנפש לא קדמה בחמר בפעולות שש הימים קדמה בהקש אל המשפט הזרעיי אקביל באמרי שאם המשפט הזרעיי מהנפש קדם יתחייב היותו קודם בנברא מה או רוחני או גופני והדבר שבו ימצא המשפט הזרעיי מדבר מה הוא פועל לו (רשב"ג, מאמ' על הנפש).  המותר הזרעי יוצא משביל המימיות (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). כשתשתנה הטפה הזרעית אל צורה אנושית (אפודי, מו"נ ב, הקד' ד). ואמרו ורבעי רמז לטפה הזרעית שבאמצעות הכנתה יתהוה המזג וכו' ולפי דעתי תקרא הטפה הזרעית בלשון תורה רובע וקראה המשורר רבעי שלפי שהזרע הוא מותר העכול (נוה שלום ז ב ו). בסגולת טבעיהם וכחותיהם הזרעיים כלליים ופרטיים (שעה"ש לר"א אירירו ג י). ופעמים יחלש הזכר בהוצאת זרעו ופעמים יקל עליו ויתענג וזה יהיה לפי שפע המותר ההוא הזרעי כי כשישפע עליו אז יקל עליו (שער השמים ח). כהוית העצמים מעדן נקודת הטפה הזרעיית (אילימ' לרמ"ק, עין רואי ו יא). נקרא אותה נפש מחשבית אשר תושרש מהטפה הזרעית היא נפסדת בהפסד המורכב (מנח' קנא' לר"י מפיסא 54). ובחול הנפש האנושית בטפה זרעית תבא מושפעת מכל אלו הכחות באמצעות הגלגלים (שם 55). כי הנפש האנושית היא צורת הגוף האנושי והיא תתהווה מהטפה הזרעית וכחות היסודות (שם 56).