* , ש"נ, מ"ר חִבּוֹת. — אַהֲבָה: חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם (אבות ג יד). שמואל שמואל לשון חבה ולשון זירוז (תוספתא ברכ' א יו). לשבעים מיתה של חיבה ירוש' ביכור' ב סד ג. ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה שם סוכ' ד נד ד. לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זה בזה (יבמ', יד:). חזר וכלל מניינם ביחד להגיד שכולם שקולים לפני המקום בחיבה (מד"ר במד' ו). כמו שבא אדם כן ילך וכו' בא לעולם בחבה ונפטר מן העולם בחבה בא בעולם באנחה ונפטר מן העולם באנחה (שם קהל', כאשר יצא). כשהן מהלכין זה עם זה קשר עמו חיבה כיון שנכנסו לעיר הכניסו עמו והאכילהו והשקהו (שם, שלח לחמך). (דם קדשים) חיבת הקדש מכשרתן (חול' לג.). למלך בשר ודם שזעם על אוהבו ומיעט בסירחונו מפני חיבתו (זבח' מא:). ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו (חגי' כו:). אמר הקב"ה בשביל חיבתם של ישראל שניתי סדרו של עולם (מדר' במד' ד). ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה להם הכבוד הזה המרובה (שם יד). — ובפרט אהבת זו"נ: שלא הוסיף לה אלא בשביל חיבת לילה הראשון (ירוש כתוב' ה כט ג). בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלגלין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה (יומ' נד.). נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה (כתוב' נו.). התאוה שמטיל חיבה בין איש לאשתו (מד"ר קהל' , נס מגבוה). על חיבת העין בא (שם בראש' צג). — ומ"ר °חִבּוֹת: לנדיב על נדיבות, זכרתיו ברוב חבּוֹת (תשו' ר"ת מה).