* ,  ש"ז,  —   שה"פ מן חִבֵּט:  חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצידי המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות   (סוכ'  ד  ו).  — ובמשמ'  °מכות ומלקות:  ויאמר המלך לפרושים ישפטו את הדבר הזה על הקללה אשר קלל אותי אלעזר ויענו ויאמרו יש עליו חבוט  ממלקות   (יוסיפון כט).  ויצו ליסר אותם בכל מיני חבוט ויסורים קשים  (שם לט).  וישלח המלך ויתפש את הפקיד אשר לאנטיפטר בנו נאמן ביתו ויחבטהו בחבוט  אכזריות  (שם).  —  °חִבּוּט הקבר, המכות שמכים מלאכי חבלה את גוף האדם אחרי מותו בקבר.  לפי אמונת ההמון:  שאלו את ר' אליעזר כיצד דין חבוט הקבר  אמר להם  בזמן שנפטר האדם מן העולם בא מלאך המות ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום וכו' א"ר יהושע כמין שלשלת יש ביד מלאך מות חציה של אש וחציה של ברזל  מכה בה פעם א' ומעמידו ומחייבו בדין  (מס' חבוט הקבר ב).  ותצילני מעונש חיבוט הקבר מהמלאך המשבר את עיני האדם אחר פטירתו בקבר  (תפי' ליל הושע"ר ושבוע').  וכלם ינוחו על משכבם בשלום ותצילם מדינה של גיהנם ומחבוט הקבר (עמנ' לשון, תפי' על בי"ע, יה"ר).  —   ובהשאלה, °חִבּוּט הקול באויר:  בכל האותיות הלשון תבטא בם בחבוט  חלקיה או האויר אשר תדחה בתנועתה באברים הנזכרים  (ר"א בלמשי, מקנ"א, מוצא האות').