°1,  ש"ז, מ"ר חִבּוּבִים, — שה"פ מן חִבֵּב:  בדרך חבוב  המין הזה שהאשה נתח מנתחי בעלה (מלמ' התלמיד, תרומ').  כי זהו כנגד כללי זאת המלאכה לקנות החבוב  מהשומעים  (נופת צופים ב י).  הלא תראה שחבובינו במצות ציצית הוא שתהא הטלית נאה להתפאר בה הגוף  (הקד' מלמ' התלמי').