, פ"י, עת' תַּחְבֹּל, וגם תַחֲבֹל, יַחְבְּלוּ, יַחְבֹּלוּ, חָבֹל, חֹבֵל, חַבְלַהוּ — לקח בעל החוב מהלוה וכדומה ערבון בעד חובו, pfäinden;prendre un gage; take a pledge;  אם חָבל תַּחְבֹּל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו  (שמות כב כה).  לא תטה משפט גר יתום ולא תַחֲבֹל בגד אלמנה  (דבר' כד יז).  לא יַחֲבֹל רחים ורכב כי נפש הוא חֹבֵל  (שם ו).  הלא רעתך רבה ואין קץ לעונתיך כי תַחְבֹּל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט  (איוב כב ה=ו).  חמור יתומים ינהגו יַחְבְּלוּ שור אלמנה שם כד ג.  יגזלו משד יתום ועל עני יַחְבֹּלוּ  (שם ט).  חבל לא חָבָל וגזלה לא גזל  (יחזק' יח יו).  לקח בגדו כי ערב זר בעד נכרים חִַבְלֵהוּ 1  (משלי כ יו).  החובל את הריחים עובר בלא תעשה  (ב"מ ט יג).  חובל כסות יום בלילה וכסות לילה ביום וכו' כר וסדין שדרכן לכסות בלילה חובלן  ביום ומחזירן בלילה  (ירוש' שם ט יב:).  החובל זוג של ספרין  (שם).  — ופָעוּל חָבוּל, חֲבֻלִים, חֲבוּלִים:  ועל בגדים חֲבֻלִים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם  (עמו' ב ח).