* 1, חָבָק, ש"ז, — א) מין חגורה לחמור: שירי מיזרן שבעה טפחים כדי לעשותו חבק לחמור כלים יט ג. חמור וכליו אני מוכר לך ה"ז מכר את האוכף ואת המרדעת ואת הקילקלי ואת החבק ב"ב עח.. היות עליו (על הסוס) מתג ורסן וחנקי וחבק וגם הוא מזויין בכלי ברזל אולי יגיע עול סובלו אלף ליטרין ר' קלוני', אגר' בע"ח א ז. — ומין ענק בצוארי הנשים: הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצוואריהן שבת נז.. — ב) מקום חבור הירך והשוק: (ראתה כתם) על שוקה ועל פרסותיה מבפנים וכו' עד מקום חבק2 וחבק עצמו כלפנים נדה נח..
1 כך מנקד במשנ' שבפרוש הרמב"ם בלשון ערבית. ובערב' חֹבְכַה خُبْکَة במקור נדפס בערבית خُبْلَة, וגם חִקַאב حِقَاب חגורה של אשה מקשטה במיני קשוטים.
2 ופרש"י: וכמדומה לי שהוא קפץ הירך והשוק שקורין יירי"ט וכו'. וחבק היא מתיחת הגידין שחובקין הירך והשוק יחד סמוך לאותו קפץ.