פ"י, חֹבֵק, חֹבֶקֶת, לַחֲבֹק, יַחֲבֹק, —  חָבַק אותו, הקיף את שתי זרועותיו סביב צוארו ולחץ אותו אליו, על פי רוב לאות חבה ואהבה, umarmen; embrasser; embrace: למועד הזה כעת חיה אתי חֹבֶקֶת בן (מ"ב ד יו). עת לַחֲבוֹק ועת לרחק מחבק (קהל' ג ה). אמרתי לו וכו' עלי להקדישך לשמים וחבקתיו ונשקתיו על ראשו (ירוש' נזיר א נא ג). כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו (חול' צא.). יצאה אחותה שזנתה לקראתה חבקו ונשקו זו לזו (מד"ר במד' ט). כזכר החובק את הנקבה (רש"י יומ' נד.). — ובהשאלה במליצה, ואמר הפיטן: ולא כשירי בן ברוק בפי הלבבות נשוקים, ולא כשירי רבי אדונים ביד החן חבוקים, ולא כשירי רבי יהודה בן גיאת בלב חקוקים (ר"י חריזי, תחכמוני ג). — וחָבַק את ידיו, החזיק ידיו זו בזו כאדם בטל שאין לו מה לעשות: הכסיל חֹבֵק את ידיו ואכל את בשרו (קהל' ד ה). — ופעול °חָבוּק: שאהבו השינה מעט מעט והשכיבה עם ידיהם חבוקים מרוב עצלתם (פי' משלי לר' זרח' הלוי ו י). — ובמשמ' *דבוק ומחֻבר: שהיו (הגפנים) חבוקין לכותל (ירוש' כלא' ו ל:). מתיחת הגידין שחובקין הירך והשוק יחד סמוך לאותו קפץ (רש"י נדה נח.). — ובמשמ' °הקיף הזרועות סביב דבר: חבית שנסדקה לארכה וקדם העכו"ם וחבקה כדי שלא יתפרדו החרסים (רמב"ם מאכ' אסור' יב ח). — ובהשאלה, במשמ' הכיל וכלל: השכל הראשון החובק בחיקו כל השכלים הנפרדים והפשוטים (שעה"ש לר"א אורירו ב ב). ובפרט כי במינים והמדרגות אשר רוממותו הבלתי בעל תכלית כולל וחובק ביתר השלמות הם שלמים וכן טובים (שם ד).

— פִע', חִבֵּק, —  כמו הקל בנחץ הפעולה: ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו וַיְחַבֶּק לו וינשק לו (בראש' כט יג). ויגש אתם (יעקב את בני יוסף) אליו וישק להם וַיְחַבֵּק להם (שם מח י). ולמה תשגה בני בזרה וּתְחַבֵּק חק נכריה (משלי ה כ). עת לחבוק ועת לרחק מֵחַבֵּק (קהל' ג ה). שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סירוחין והכל מחבקים אותו ומנשקין אותו (מד"ר ויקר' יד). וירץ עשו לקראתו וַיְחַבְּקֵהוּ ויפל על צוארו וישקהו (בראש' לג ד). שמאלו תחת לראשי וימינו תְּחַבְּקֵנִי (שה"ש ב ו). באתה אחותו מבית מדון ונפלה עלי והיתה מחבקתו ומנשקתו (מד"ר שמות ה). צוה עליו להרגו נפלה עליו אמו והיתה מחבקתו ומנשקתו (שם איכ', מעשה במרים). היה מוצא (ירמיה) אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים והיה מלקטן ומגפפן ומחבקן ומנשקן (שם, פתיח'). ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה וישלך זרועו על צוארה (שם אסת', ויהי ביום). — ובמליצה, במשמ' התקרבות ודבקות עזה בדבר: ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה סלסלה ותרוממך תכבדך כי תְחַבְּקֶנָּה (משלי ד ז-ח). — וגם במשמ' נשען על דבר, מֻשלך עליו: האמֻנים עלי תולע חִבְּקוּ אשפתות (איכ' ד ה). מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חִבְּקוּ צור (איוב כד ח), — ועי' *גִּפֵּף. — ובמשמ' °הקיף הזרועות סביב דבר: חבית מזומנת ליפול אילך ואילך וכשהוא מחבקה מחבר כל היין זה לזה (התרומה, יין נסך קפא). — ובמשמ' הקיף למשל הים, הנהר: ויסוב (חלק ארופה) ויחבק כל גלילות הארחיפלאגי ליון עד למעלה צפונו של ים וכו' (ארח' עולם ב). ויעבור  (הנהר) מעברות היבשה סביבות פלשתים ואדום וכו' ויחבק הגבול הזה כל ארץ ישראל אשר אחורי ים יפו (שם ח).

— נִפע', °נֶחְבַּק, נֶחְבְּקוּ, — חבקו זא"ז: מרוב זכותם הנחמד וטהרתם הגדולה הוסיפו קדושה על קדושה ואהבה על אהבה ונחבקו כדמיון חיבוק (ברית מנוחה ט).

—  פֻע', °חֻבַּק, מְחֻבָּק, מחובק, — שחבקוהו: ומה שיועיל תועלת גדולה (לקור הבטן) חבוק נער בשריי וכו' וראוי שלא יזיע הנער המחובק כי יקרר בזיעה (קאנון ג א כז). — ובהשאלה: שכל מי שיקיים מצות בוראו בו מחובק ונחשק הוא (ספ' נצחון ישן).

— הִתפ', °הִתְחַבֵּק, נִתְחַבְּקוּ, — חבקו זא"ז: וישקו איש את רעהו ויתחבקו ויבכו בכי גדול (מעש' ג' ביהמ"ד ילינק ה). כשיושבות על המשבר הן מתאוות לראות בעליהן וכשיבואו לה צירים וחבלים יתחבק בעלה עמה ויקחה על זרועותיו (צרור המור, ויחי). נופלים איש על צוארי זולתו מתחבקים ובוכים (דביר לרמא"ג, מכת' ב). — ובמליצה: גברים יחשבו מות חיוּתם ולמות חניתיהם מרוקים, והם מתחבקים על לוחמיהם כחושקים מהרו לחבוק חשוקים (ר"י חריזי, תחכמוני ז). ואני אחבר החושקים ואתה תפרידם, ואפריד היגונים ואתה תצמידם, והידידים בי יתחבקו, איש באחיו ידובקו, ובך זה מזה ירחקו (שם לט). ומהדרו ומזיוו מתחבקים כל המאורות איש אל אחיו (ברית מנוח' ו). —  ובמשמ' התעטף יפה יפה בבגד: שהרועה עומד יום ולילה במדבר עם הצאן ויתעטף ויתחבק1 בבגדו היטב מפני קרח הלילה (רד"ק ירמ' מג יב). 

חִבֻּק, — עי' חִבּוּק.