1, פעו"י, חַגֹּתִי, חַגֹּתֶם, אָחֹג, יָחֹגּוּ, תְחָגֻּהוּ, חָגִּי, חֹג, לָחֹג, חוֹגֵג, חֹגְגִים. — א) פ"ע עשה מעשים ומנהגים שעושים ביום חג, feiern; célébrer; celebrate: כה אמר יי' אלהי ישראל שלח את עמי וְיָחֹגּוּ לי במדבר (שמות ה א). — *ועבר: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג (חגי' א ו). עבר הרגל ולא חג אין חייב באחריותו (תוספתא שם א ז). — ב) פ"י, יָחֹג את החג: והיה היום הזה (של י"ד ניסן) לכם לזכרון וְחַגֹּתֶם אתו חג ליי' לדרתיכם חקת עולם תְחָגֻּהוּ2 (שמות יב יד). שלש רגלים תָּחֹג לי בשנה את חג המצות וכו' וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה (שמות כג יד=יו). שבעת ימים תָּחֹג ליי' אלהיך (דבר' יו יה). אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תָּחֹגּוּ את חג יי' שבעת ימים (ויקר' כג לט). וְחַגֹּתֶם אתו חג ליי' וכו' בחדש השביעי תָּחֹגּוּ אתו בסכות תשבו שבעת ימים (שם מא=מב). הנה על ההרים רגלי המבשר משמיע שלום חָגִּי2 יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת (נחו' ב א). זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לָחֹג את חג הסכות (זכר' יד יט). כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוֹגֵג (תהל' מב ה). מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל (חגי' א ו). מי שלא חג שבעת ימי הפסח וכו' שוב אינו חוגג (גמ' שם יז:). — וכמו שלמים: מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת (פסח' ע:). — ובמשמ' רקד: והנה נטשים (הגדודים) על פני כל הארץ אכלים ושתים וְחֹגְגִים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה (ש"א ל יו). — °וחגג אל מקום המקדש, הלך שמה לחֹג החג3: כי בכל שנה היו חוגגים הישמעאלים אל הבאר הזאת (ראב"ע בראש' טז יד). שהם מרוממים אותו (את ציון) עם העדר הראות השכינה עליו ושכל האומות חוגגים אליו ומתאוים לו זולתנו מפני גלותנו ולחצנו (כוזרי ב כ). ואומרים כי הוא מקום עליית הנביאים ושער השמים ומקום מעמד הדין וכו' ורוב מה שכתוב בתורה וחוגגים אל המקום הנכבד ההוא (שם ד י). העוף שתולדתו לברוח מיישוב בני אדם יחוג למקום הכבוד מקום הקרבנות הקרבים לפניו (אבן גיקטיליא, פוזנ' 112). — ג) התנועע ודשדש ולא יכול לעמוד על רגליו, כמו שכור, taumeln; chanceler; to reel: יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי יי' ונפלאותיו במצולה ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג יָחוֹגּוּ4 וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע (תהל' קז כג=כז)
1 בערב' חַגּ حٙج, הלך למקומות הקדושים. וכבר הזכיר ריב"ג הדמיון הזה, אמר וז"ל: כאשר היא בלשון הערב שאומרים פלוני חג אל בית האלהים כשהוא בא אליו וחג אלינו פל' כשהוא בא וחגותי אל הדבר שהוא הולך ובא אליו. ע"כ. ולא נתברר איזו משמעה היא העקרית ואיזו הנגזרת, אם זו של העברית או של הערבית, ואם העקר הוא תנועה בכלל ורקוד וממנו חג, או להפך.
2 במקום חֻגִּי, כמו גָזִּי נזרך, רָנִּי וכיוצא בהן, וסֹברים כי זו פעולת האותיות שלפני הדגש או לאחריו, שלא עמד כחו של הדגש לשמֹר על קול השורק שיתקים בטהרתו ולא יתמעך לקול החולם כנטיה הכללית של הלשון העברית שהלכה ופשטה יותר ויותר במרוצת הזמן.
3 כבר השתמשו קצת במשמ' זו רה"ג ושמואל בן חפני, עי' חוגג.
4 בקצת ספרים יחֹגּוּ חסר, ויש סוברים שהוא מן חוג, עי' זה.