* , ש"נ, מ"ר חֲגִיגוֹת, — שה"פ מן חָגַג:  מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת  (פסח' ע:).  ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל  (ברכ' לג:).  — ומ"ר: הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה  (חגי' א ח).  —  והקרבן שהיו מביאים בחג:  חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר ומן הכבשים  (פסח' ו ד).  יום טוב הראשון שהוא טעון חגיגה (מכי' בא, מס' דפסח' ז).  חגיגה הבאה עם הפסח היתה נאכלת תחילה כדי שיאכל הפסח לשבע  (ירוש' פסח' ו לג ג).  שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה וכו'  יש בחגיגה  מה שאין בשתיהן שחגיגה ישנה לפני הדבור מה שאין בשתיהן  (חגי' ו:).  ושאינו ראוי לבוא עם כל ישראל אינו מביא וישלח חגיגתו  ביד אחר  (ירוש' שם א עו.).  — והשתמשו הסופרים בזמן החדש בשם זה לכל חג בקצת משמ' חג קטן וכדומה.  — במשמ' °הליכה למקום קדוש:  לשום מגמת פניו אל הדרך מסע אחר מסע וכו' לשוטט במקום החגיגה  (אמונה רמה ב א).  שאם יכינו סיבות החגיגה  וההגעה אל תכלית המכוון (שם).