1, ש"ז, מ"ר חֲגָבִים, — א) מין ממיני הארבה והיה נאכל, Heuschrecke; esp. de sauterelle; locust: את אלה מהם (מהשרצים שיש להם כרעים לנתר) תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת הֶחָגָב למינהו (ויקר' יא כב). הן אעצר השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חָגָב לאכול הארץ (דהי"ב ז יג). המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשרפה (ב"מ ט ו). אכלה החגב אכלה גובאי קרסמוה נמלים (תוספתא פאה א ח). כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכך חגב זבוב וצירעה (תענ' יד.). חגב הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה (ע"ז נא.). — ומ"ר: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כַּחֲגָבִים וכן היינו בעיניהם (במד' יג לג). הישב על חוג הארץ וישביה כַּחֲגָבִים (ישע' מ כב). חגבים טמאין שנכבשו עם חגבים טהורים (תרומ' ט י). ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופין את רובו (חול' ג ז). הצד חגבין בשעת הטל (תוספתא שבת יב-יג ה). מעשה שנפלה דליקה באשת קנים ובאגם תמרים והיו שם חגבים ונצלו (ירוש' ע"ז ב מא ד). שבעה מאות מיני דגים טהורים ושמנה מאות מיני חגבים טהורים ועופות לאין מספר וכלן גלו עם ישראל לבבל (מד"ר איכ', פתיח', על ההרים). למה הם דומים לצנצנת מלאה ועלו חגבים עליה הראשון נפל השני נפל ולא למד השני מן הראשון (תנחומא נח כד). שתנועת החגבים ממקום למקום יהא בקפיצה לעולם (מלמ' התלמיד', זכור). — ובמשמ' °אנשים קטנים דלי הערך, ואמר המליץ: ומה כבודנו חגבי ספרד לעומת הנפילים היו בארץ (יהושע הספרדי למורו ר' נסים ב"ר יעקב). ואמנם כי אני איש אל ענקי ולא ילד לצחק עם חגבי, ולקרב למדו ידי ועטי ולא אערך לנמהרים קרבי (רס"ע אבן דנאן, שיר בסוף ספר השרשים שלו). — ב) בהשאלה, כנוי להאשך: וינאץ השקד ויסתבל הֶחָגָב2 ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עלמו (קהל' יב ה).