, ש"ז, כנ' חֲגוֹרוֹ, מ"ר חֲגוֹרִים, סמי' חֲגוֹרֵי, — אֵזוֹר שאדם קושר סביב למתניו, ובפרט אזור חשוב, יפה, או אזור שאליו צמודה החרב, GÜrtel;  ceinture;  girdle:  סדין עשתה ותמכר וַחֲגוֹר נתנה לכנעני  (משלי לא כד).  ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חֲגֹרוֹ  (ש"א יח ד).  — ושגור שמוש משקל זכר זה גם בזמן המשנה ואח"כ:  ראתה (כתם)  על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה מן החגור ולמעלה טהורה  (נדה ח א).  חגור שבמתנים כגון אבנט רחב  (ר"ח שבת נט:).  אין רגילות לקבוע מפתח בחגור עצמו  (מרדכי שבת ש"נ).