*, פ"ע, — חָגְרָה למשל הצפרן בפגימת הסכין, נעצרה ונתעכבה מעט פתאם: איזו היא פגימה כל שנותן אצבעו עליה והיא חוגרת (תוספתא בכור' ד א). וכמה פגימת המזבח כדי שיחגור בה צפורן (חול' יח.).

—  הִפע', *הֶחְּגִיר, — החגיר הנסר, הכסא וכדומה, נטה מצד לצד הנה והנה, ולא עמד על כל ארבע רגליו בשוה: ישבו על הנסר על הספסל על הגשיש של מטה ועל האכלונס בזמן שהן מחגירין (זבים ג א). כשהספסל או הנסר או הגשיש או הכלנוס יושבות מד' פיאות ע"ג קרקע ואינן מטרפין ולא מתנענעין ולא מתנדנדין הן כהוגן ואינן מחגירין וכשהן מתנדנדין שמן מחגירין כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו, כאחת (ערוך, ערך חגר). — והצפרן, כמו חָגַר: וכמה ישבור וכו' עד כדי שתהא היד מחגרת (ירוש' פסח' לה:). 

— נִפע', °נֶחְגַּר, — נחגרה הרגל בחריץ וכדומה, נעצרה פתאם והתחילה לחגר: כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת (ערוך, ערך חגר).

—  הִתפ', °הִתְחַגֵּר, — כמו נֶחְגַּר: ובבואו לבית והנה הבית מלא כלים ונכשל בהם ונתחגר ובהכשלו צעק וקרא חמס מי עשה הרעה הגדולה הזאת לתת מכשולות ואבני נגף בחצי הדרכים להמית העוברים והשבים (ידע' בדרשי, הפרדס א).