ב. חָגַר
פ"ע, — חָגַר ממסגרותיו, כמו חָרַג: בני נכר יבלו וֱיַחְגְּרוּ ממסגרותם (ש"ב כב מו). — ואמר המשורר: ירוץ כעופר עת עלי ירך חרב תשועה לעזור יחגור, יבהיל ילידי הענק גם כל יולד להרפא מאד יחגור1 (רמב"ע, תרשיש א קכא).
1 ורשום בצדו: מלשון יחגרו ממסגרותם.