חָדֵל, חָדַלְתָּ, חָדְלוּ, חָדֵלוּ, אֶחְדָּל, אֶחְדָל, יֶחְדְּלוּ, וַיַּחְדְּלוּ, יֶחְדָּלוּן, חֲדַל, חֲדָל, חִדְלוּ, חֲדֹלוּ,  —  א) פ"ע, שבת, נפסק, היה ואחר כן לא היה יותר, aufhören; cesser; cease to be: וירא פרעה כי חָדַל המטר והברד והקלת ויסף לחטא (שמות ט לד). שבת משוש תפים חָדַל שאון עליזים שבת משוש כנור (ישע' כד ח). בימי שמגר בן ענת בימי יעל חָדְלוּ ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלוּ עד שקמתי דבורה (שופט' ה ו-ז). אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני חָדְלוּ קרובי ומידעי שכחוני (איוב יט יג-יד). כי לא יֶחְדַּל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך (דבר' יה יא). אם יכרת (העץ) ועוד יחליף וינקתו לא תֶּחְדָּל (איוב יד ז). הקלות יֶחְדָּלוּן והברד לא יהיה עוד (שמות ט כט). וַיַּחְדְּלוּ הקלות והברד (שם לג). —  ועם לְ אחריו, במשמ' פעל סתמי: ואברהם ושרה זקנים באים בימים חָדַל להיות לשרה ארח כנשים (בראש' יח יא). —  ועם מקור פעל אחריו, הפסיק לעשות הפעולה של הפעל ההוא: ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חָדַל לספר כי אין מספר (בראש' מא מט). ומן אז חָדַלְנוּ לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל (ירמ' מד יח). ויפץ יי' אתם משם על פני כל הארץ וַיַּחְדְּלוּ לבנת העיר (בראש' יא ח). ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה וַתֶּחְדַּל לדבר אליה (רות א יח). רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חִדְלוּ הרע (ישע' א יו). – ועם שֵם אחריו: שם רשעים חָדְלוּ רגז (איוב ג יז). —  ובמשמ' מנע את עצמו מעשות דבר מהדברים, לא עשה הדבר ההוא כלל, sich enthalten; s`absténir; to abstain: והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וְחָדַל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה (במד' ט יג). כי תדר נדר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו יי' אלהיך מעמך והיה בך חטא וכי תֶחְדַּל לנדר לא יהיה בך חטא (דבר' כג כב-כג). ולשאול הגד כי נמלט דוד מקעילה וַיֶּחְדַּל לצאת (ש"א כג יג). חָדְלוּ גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם (ירמ' נא ל). —  ועם מ אחריו בשתי המשמעות האלה: כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וְחָדַלְתָּ מעזב לו עזב תעזב עמו (שמות כג ה), ר"ל תמנע את עצמך מעזב. ויהי כשמע בעשא וַיֶּחְדַּל מבנות את הרמה (מ"א יה כא), ר"ל הפסיק הבנין שהתחיל קֹדם. —  ואחרי פעל, במשמ' הפסיק או נמנע מעשות המעשה של הפעל שלפניו: ויאמר להם שמשון אם תעשון כזאת כי אם נקמתי בכם ואחר אֶחְדָּל (שופט' יה ז). האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אֶחְדָּל (שם כ כח). האלך על רמת גלעד למלחמה אם אֶחְדָּל (מ"א כב ו). ועתה הנה פתחתיך היום מן האזקים אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את עיני עליך ואם רע בעיניך לבוא אתי בבל חֲדָל ראה כל הארץ לפניך (ירמ' מ ד). אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חֲדָלוּ וישקלו את שכרי (זכר' יא יב).   —  והפעל חָדַל בלבדו, בלי פעל אחר לפניו או לאחריו, במשמ' הכללית המנע מעשות דבר שהמדבר עסוק בו ונשמע מענינו: כה הראני יי' והנה קרא לרב באש אדני יי' ותאכל את תהום רבה ואכלה את החלק ואמר אדני יי' חֲדַל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמו' ז ד-ה), ר"ל המנע מעשות מה שהתחלת, מה שבדעתך. הלא מעט ימי יחדל1 ישית ממני ואבליגה מעט (איוב  י כ), ר"ל הניחה אותי במנוחה. —  וחָדַל לו: ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך חֲדַל-לְךָ למה יכוך (דהי"ב כה יו). —  וחָדַל מן פלוני, הרפה ממנו, הניחו: הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חֲדַל ממנו ונעבדה את מצרים (שמות יד יב). מאסתי לא לעלם אחיה חֲדַל ממני כי הבל ימי (איוב ז יו). —  וחָדַל לוֹ מִן: חִדְלוּ לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישע' ב כב). וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חֲדַל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך (דהי"ב לה כא). —  ב) פ"י, חָדַל את הדבר, הפסיקו: הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלוכה עלינו ויאמר להם הזית הֶחֳדַלְתִּי2 את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים  וכו' ותאמר להם התאנה הֶחֳדַלְתִּי את מתקי ואת תנובתי הטובה וכו' ותאמר להם הגפן הֶחֳדַלְתִּי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים (שופט' ט ח-יג).

—  נִפע', °נֶחְדַל, —  כמו קל:ואין בתוך ממך נבדל, ואין מקום דק ממך נחדל, ואינך נאצל מכל ונבדל, ואין מקום רק ממך ונחדל (שהי"ח ליום ג). בעשותך כל לא נבדלת, מתוך מלאכתך לא נחדלת (שם). והמסלה השנית דרך הרשע אשר השלום ממנה נאבד ונחדל (הגיון הנפ' לר"א בר חייא ב). והחי הנזכר בגדר הזה הוא הגוף הצומח והגדל מאליו והוא הולך ומתגדל וסופו להאסף ולהחדל (שם א). שלא יחשדום שמפני מלאכתן הן נחדלין מלבוא לעבוד עבודה (רש"י פסח' פב.). כי חדלו פרזון וכו' בישראל לבד חדלו ולא נחדלו כזה באומות וכל זה עד שקמתי אם בישראל מרחמת עליהם כאם שתרחם על בניה (ר"י אברבאנל, שופט' ה.).

—  הִפע', °הֶחְדִּיל, עשה שיחדל:  טהר טבילות מקוה מהם החדיל, טסו קדושים מנשיהם להבדיל (שבת א חנכה, אודך). יה רעיון לבך מעשות מי יחדיל, זכר רב טובך אין חקר להגדיל (ר' יו"ט הקדוש, פיוט לאלו פינו). בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום (רש"י אסתר ט י).

—  פִע', °חִדֵּל, פ"י, —  עשה שיחדל: למען טוב הולך וגדל, מעקשות לב עדה חִדֵּל, כשוב במקור נדפס 'בשום' עם מחטא צוה  שאב מים (הושע' להוש"ער, למען תמים).