1, ש"ז, מ"ר *חֲדָקִים, —  א) מין ממיני הקוצים, solanum cordatum: דרך עצל כמשכת חֶדֶק וארח ישרים סלֻלה (משלי יה יט). טובם כְּחֵדֶק ישר ממסוכה (מיכ' ז ד). —  ומ"ר: הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ (ערוב' י ח). כשם שחדקים הללו מגינין על הפירצה כך טובים שבנו מגינים עלינו (ערוב' קא.). קוצים וחוחים וסלונים וחרולים וברקנים וקמשונים וחדקים וסרפדים וסירים שמותם במקרא כעשרים התבונן לרוחב שפת העברים (דונש על מנחם, סרבים). הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך (רש"י מיכ' ב יג). —  ומליצה: °מכלה חֵדֶק, משבית כל דבר רע: מכלה לכל חדק, מחזק ידי בדק (מכת' לר"א בן עטאר, JQR). וכן חדקים שסותמין בהן הפרצה (רמב"ם שבת כו ח). —  ואמר הפיטן: היום חזק ואמיץ ליי' לריב יריבי, אדום וישמעאל מהרסי ומחריבי, חרבם מעֻטה לטבח כְּחֵדֶק טובי (סליח' מוס' יוה"כ, מלכי). הלעד בי משגבי, הלעד אפך יעשן, גדור פרצי בבן פרצי, ומחדק לקוט שושן (שעה נאסר, י"ז בתמוז, ספרד'). —  ב) °חרטום המארך של הפיל 2, Rüssel, trompe; trunk: הפילים הם בהמות גדולות וכחם גדול וכו' על גביהם ישאו מגדל גדול מלא עם מזויינים וחדק אחד יוצא מפיו אשר בו יקבל מאכלו והחדק רחב בו יבלע אדם בפעם אחת (צל עולם ו). ואלכסנדר מוקדון וכו' עשה אנשי אש בכלי נחשת בצורות איש ובהלחמו עם רוכבי הפילים הקריב אנשי האש נגדם והפילים שלחים החדק לבלע אותם ונשרפים (שם).