ת"ז, סמי' חֲדַל, —   מי שימיו מדודים, ספורים, וקרוב לחדל ולעבר מן העולם: הודיעני יי' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חָדֵל אני (תהל' לט ה). — וקצת במשמ' אדם בשפל המצב, בזוי: לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו נבזה וַחֲדַל אישים איש מכאבות וידוע חלי (ישע' נג ב-ג). יבמה שנפלה לפני יבם שאינו הגון לה כלל מכמה פנים אם מפני שהוא יותר קטן ממנה אם מפני שהוא חדל אישים (תשב"ץ חלק ב קפ). — וכמו בינוני: השמע ישמע וְהֶחָדֵל יחדל (יחזק' ג כז). שבשעת השתחואה בשעת הקטרת היה ראש המעמידים מעמיד את הטמאים בשער המזרח וכו' ויודעים שמפני הטומאה הם חדלים ליכנס שם (רש"י תמיד כו.).