ש"ז, בהפס' חָדָל, — הארץ, עולם הנפסד והכלה: אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פֻקדתי יתר שנותי אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חָדֶל1 דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי קפדתי כארג חיי (ישע' לח י-יב). — ואמר המשורר: יום הולדו (של האדם) ויום הפרדו ביד אשר בידו מחקרי ארץ קצב חדלו וגזר עמלו (ר"י הלוי, אחיכם קורא). בנתי לצדקתך וראיתי חילך הוד קולך שמעתי והמנעתי חדלך קרני רוממת ופדעתיהו לרגלך והיה למשיב נפש (מחז' אויניון, יוה"כ, מחוה).