ב. חָדַק
, פ"י, — קל לא נהוג.
— הִתפ', * הִתְחַדֵּק, — נתחב בדבר כמו חדק: כשם שהסוכה הזו של קוצים מתחדקת בבגדיו של אדם והוא מפשר אותם מצד זה והיא מתחדקת מצד אחר כך הוא מלכותו של עשו וכו' (פסיק' רבתי י).
— נִפע', °נֶחְדַּק, — נעשה לחדק לקוץ: הנה אם נחפש ונבדק, הושת כולו סג נאלח ונחדק, היו יהיה כאבן דק (רשב"ג, יוה"כ, ה' מה אדם).