ג. חָדַק
*, פ"י, — עשה חדק, חתך, ופָעוּל חָדוּק, שיש בו חדק: (קרנים) כרוכות חדורות וחדוקות1 (חול' נט:). שקרני החיה עשויות כן כרוכות חדוקות הדורות כרוכות כקרני השור חדוקות כקרני העז ויהי החדק נבלע בהן והדורות כקרני צבי (ס' חינוך, שמיני קנג).
1 גרס' הערוך, וכן רגמ"ה, ופרש: דאינן חלוקות, ובנוס' חרוקות.