1, ש"ז, מ"ר חוֹחִים, חֹחִים, — מין ממיני הקוצים, ועוקץ חד בקצהו, Art Dorn; esp. d`épine; a thorn (Notobasis syriaca): ועלתה ארמנתיה סירים קמוש וָחוֹחַ במבצריה (ישע' לד יג). תחת חטה יצא חוֹחַ ותחת שערה באשה (איוב לא מ). קימוש יירשם חוֹחַ באהליהם (הוש' ט ו). חוֹחַ עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים (משלי כו ט). התשים אגמן באפו וּבְחוֹחַ תקב לחיו (איוב מ כו). — והחוח ביחס להארז, משל לדבר דל וקטן שרוצה להדמות לדבר חשוב וגדול: הַחוֹחַ אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את הַחוֹחַ (מ"ב יד ט). משל להדס ועצבוני' שהיו גדלין זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו (מד"ר בראש' סג). — ומ"ר: כשושנה בין הַחוֹחִים כן רעיתי בין הבנות (שה"ש ב ב). ומאכל בהמה החוחים והדרדרים (שבי' ז א). לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה (האריס) ומצאו מלא חוחין ודרדרין הביא קצצים לקוצו והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד (מד"ר ויקר' כג). שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה אעפי"כ לבה מכוון למעלה (שם שה"ש, כשושנה). — ואמר הפיטן: ואותם בזרוע הוצאת, וכל המוני חם כחוחים הצית (יוצר ב פסח, בעשר מכות). ושושנים כלֻקטו מבין החוחים, רנן והלל ושיר משוחחים (שם, ואתה פסחת). — °וחוח המצרי: פרי עץ ומיצו עב הנקרא חוח המצרי ויש דעת אומרים שהוא  סנה בל"מ וגדל בהר סיני ויש לו סגולות ברפואה לדחוק השלשול (ב' מוספיא, ערוך, ערך אקקיא). — ועי'  חֹחַ.