1, ש"ז, מ"ר חוּטִים, —  א) מה שמתהוה מליפי פשתן וכיוצא בזה שזור וגוז בין האצבעות או בפלך, Faden; fil; tread: הרמתי ידי אל יי' אל עליון קנה שמים וארץ אם מִחוּט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (בראש' יד כב-כג). ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדr וינתקם מעל זרעתיו כַּחוּט (שופט' יו יב). וְחוּט שתים עשרה אמה יסב את העמוד השני (מ"א ז יה). קטלה שחוליות שלה של מתכת בחוט של פשתן או של צמר (כלים יא ח). חוט שהשחילו למחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור לבגד (ירוש' כלא' סוף ט). כיצד הוא יודע רבי יונה אמר משיקשר עליו חוט (שם שבי' ה לה ד). כיצד הוא יודע אם מכוונות הן מביא חוט ומותח (שם כלא' ה כט ד). הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים מהחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ (שם חלה ד ס.). —  ומ"ר: והעושה שתי בתי נירין והאורג שתי חוטים והפוצע שני חוטים (שבת ז ב). דומה לצילצול קטן שארג בו שני חוטים על רוחב ג' בתים (ירוש' שם יג יד.). הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן (בבלי שם נז.). אלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן (מקוא' ט א). —  ובהשאלה, חוט של חסד: כל העוסק בתורה בעוה"ז שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב שהוא דומה ליום (חגי' יב:). אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה (סוכ' יג:). כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקב"ה וכו' ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד (תמיד כח.). — וחוט של אש: שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים וכו' (ספרא בתחל' שמיני). —  חוּט השָׁנִי, אָדֹם הגון: את תקות חוּט השני הזה תקשרי בחלון (יהוש' ב יח). — ובמליצה: כְּחוּט השני שפתותיך (שה"ש ד ג). — חוּט מְשֻׁלָּשׁ, פתול ושזור משלשה ליפים או חוטים דקים: וְהֲחוּט המשלש לא במהרה ינתק (קהל' ד יב). — °מְפַתֵּל חוּטִים, כנוי לאדם מתחיל להכין הכנות למעמד עתיד רחוק ומסֻפק: מה שמביא אל חכמת התכונה לבד ומהם מפתל החוטים ואמרו מפתל החוטים הוא שם קראו איש מחכמי הישמעאלים מדמה ענין האדם בעולם לענין איש עבד שהבטיחוהו להוציאו לחירות ולהמליכו ג"כ וזה בשאמרו לו אם תעלה לרגל ותחוג יהיה לך החירות והממלכה ואם תלך הדרך ויעיקך מעיק מהגיעו יהיה לך החירות הנה לו שלשה מינים מן ההשתדלות וכו' והיותר מעט ממה שבהכנת הסבות פתול החוטין אשר באולי יתפור בהם החמת אשר באולי ישא בם המים (אמו"ר ב א). — *חוט השערה, כל אחת ואחת מהשערות: יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה ובין משל חבירתה (שבת ו ה). — כחוט השערה, דמיון לדבר דק מאד: ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השער כשר (יבמ' ח ב). חתכה (את המכה) והניח בה כחוט השערה (ירוש' נזיר ו נה ד). ובין אות לאות כמלא חוט השערה (מנח' ל.). — וחוט של מתכת: חוט של מתכת וחוליות של אבנים טובות ומרגליות ושל זכוכית נשתברו החוליות והחוט בפני עצמו קיים (כלים יא ח). ויתלו את הקורה האילית בין שניהם בחבלים חזקים עשוים מקנבוס חזק וחוטי ברזל (יוסיפון ע). — *חוט המאזנים, שהכף תלויה בו: חוט מאזנים של חנונים של בעלי בתים טפח וכו' חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחים (כלים כט ה-ו). —  *חוט המשקֹלת, שהאנך של הבנאי והנגר תלוי בו: חוט המשקולת שנים עשר של חרשין שמונה עשר של בנין חמשים אמה (כלים כט ג). אמר שמואל לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה (ערוב' נח.). —  *חוט של בצק, בצק דק וארוך כעין חוט: שני חצאי זתים (של בצק) וחוט של בצק ביניהן (פסח' מה:). — וקו עשוי בצבע, בדיו: וחוט של סיקרא חוגרו (את המזבח) באמצע להבדילה בין דמים העליונים לדמים התחתונים (מדות ג א). —  *חוט השדרה, עי' שֶׁדְרָה. — ב) הגידים הדקים שבגוף: חוטין שביד אסורין וכו' חוטין שבעוקץ אסורין (חול' צג.). חמשת חוטים של כסלים שנים משמאל מתפזרין לשלשה וכו' (והזהיר, ויקר').

ארג. —  *אַשְׁוָיָה, כעין גלגל של עץ יכרכו עליו החוטים. —  *דליל. — חבל, וכדומה. — טָוָה, עשה חוטים מן צמר וכדומה ע"י טְוִיָּה בכישור, בפלך, וכדומה. —  *טְוִיָּה. — כישור. —  *כריכה של חוטים. —  *ליף. —  *מחט. —  *מַסְתֹּרֶת, כלי לכרוך החוטים. —  *משיחה. *נוז. —  *נים. —  *סיב, *ציב. — סֶרט. — סתר, *סתר הפקעת. — עלה, *העלה מפקעת לחברתה. — פלך. —  *פצע חוטים. — פשתן. —  *קבֹרת. — קורי עכביש, החוטים הריריים שהעכביש עושה. — שזר, משזר. —  *שחל, השחיל החוט במחט.