ש"ז, מ"ר חַחִים, — כמין טבעת, לתכשיט נשים, ויש בה בלבה כעין מחט חדה לתחֹב לתוך הבגדים1, Broche:  ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חָח ונזם וטבעת וכומז  (שמות לה כב).  — ומכניסים אותו באף ובלחיים, לחיה רעה, או לשבוי, למשך אותו בו:  יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חַחִי באפך ומתגי בשפתיך  (ישע' לז כט).  ושובבתיך ונתתי חַחִים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך  (יחזק' לח ד).  — ואמר המשורר:  יפו בך ימים כמו כלה אשר תתיף בחח, אך מתגך תשים עלי אפם וימשכו בחח  (רמב"ע, תרשיש א מד).