1 כך, בצורות מתחלפות אלה נמצא שם זה בספרי הדקדוק הקדמונים.  הספרדים אומרים חוֹלֵם, בטעם מלרע.  החדשים כלם מעתיקים את השם הזה בצורת משקל פֹעֶל: Chôlem.  ואעפ"י שהצורות בלי ו אחרי ח הן כנראה יותר קדומות, בכ"ז שמתי ערך זה כאן עפ"י ההברה הרגילה של שם זה.  ובדבר פרוש השם הזה, הנה אמרו כל הקדמונים כי נגזר מהשרש חלם במשמ' חזק שבות חלימני, ועתים חלום:  ונקרא חולם כמו שאמרו כל הראוי למלכות חולמתו הור' הקורא 54.  ונקרא חולם בעבור היות תנועתו שלמה מגזרת ותחלימני ובדברי הקדמונים ז"ל עתים חלום ראב"ע, צחות א.  אבל, קצת יש לפקפק בזה, מפני שאין במושג של חזק ובריא דבר המצין את הברת קול תנועה זו.  בהמסורה נקראת תנועה זו מלא פום:  מעוך ל' מלא פום וחד ומעוך וכתות מסור' ש"א כז ב.  מוֹתה ל' מלא פום וחד קבוץ וכעת מותה שם ש"ב ו כג.  חד מלא פום וחד קמץ האמֹר תאמר אלהים אני האמוּר בית יעקב אכלה ואכלה נה.  חד פתח וחד מלאפום ושועַת ישעוֹת שם רז.  מלאפום והוא חולם קבוץ פום והוא שורק ספ' דקדוק במסור' של גנזבורג.  ויש מי שיקרא שמו (של החולם) מלא פום כי כן הוא ראב"ע, צחות א.  וכן רש"י בהרבה מקומות:  היה לו (להשם פֹּעֲלו) לינקד ופעלו חטף קמץ וכו' עכשיו שהוא נקוד מלאפום (ר"ל חולם, כן הגהה בגוף רש"י) רש"י ישע' א לא.  וסובר דר' בכר Anf. d. hebr. Gr. 16.  כי זו היא הכונה גם בהשם חלם.  אך זה קצת דחוק, ויותר נראה השערה אחרת של דרנבורג (הער' להורית הקורא), והיא שהשם נגזר מן המשמעה האחרת של השרש חלם בארמ', במשמ' של דבוק וקבוץ, ונאמר גם על השפתים:  זימנא דחלים שפתיה קדוש' כה. ודומה איפה השם חולם להשם קמץ, ובאמת הקדמונים קראו לחולם גם קמץ מבוא הנק' האשורי, דף סח.

2 בגוף הערבי הלשון כך:  אלשבע נעמאת אעני קמץ ופתח וחלם וסגל וחרק וצרי ושרק.  וכבר העיר דרנבורג על זה כי הוא המאמר היותר קדום שנזכרו בו כל שבע הנקודות.  במסורה הקדומה לא נזכרו אלא קמצה ופתחה, ועוד מלא פום קמץ פום.  והמסורה שנזכר בה השם חולם שהובאה בפנים, היא כנראה מזמן מאוחר, לפחות במה שנוגע להלשון.  ומסגנון הלשון של רסע"ג נראה כי בימיו כבר היו כל השמות האלה מקֻבלים, מזמן פחות או יותר רב.

1 כבר שער למבר Lambert REJ 123, XVIII  כי פסקה זו היא הוספה ואינה מגוף דה"ט של בן-אשר.  והעיר ע"ז פרופ' בכר במקום המובא למעלה, כי אין סבה להשערתו זו כיון שכבר הזכיר בן דורו של ב"א, רסע"ג, את השמות האלה.  ובאמת, מבחינה זו אין סבה להטיל ספק ביחוסו של מאמר זה לבן אשר, אך מעצם דברי בן אשר שם נראה ברור כי הוא לא קרא בשם אלא קמצא ופתחה וקמצא קטנה, וז"ל שם:  שבע נקדות למאד כבדות מקרא מלמדות וכו' ראשונה היא קמצה בפה היא קבוצה ושניה היא פתחה מגדת נכוחה ושלישית פתחה קטנה כל פתיים מבינה ורביעית קמצה קטנה שתי נקדות מכונה וחמישית נקדה אחת לבדה מונחת וששית ושביעית אִי ואוּ  האמצעית והם שבעה מלכים , ע"כ, רֹאים אנו איפא, כי ב"א בעצמו קרא את החולם נקודה אחת.  ונראה, שהסופר שמואל בן יעקב שהעתיק את דה"ט של ב"א בהכ"י שנמצא בפטרופו' בשנת 1010 למספרם, הוא שהוסיף את שמות שבעת התנועות, ואפשר כי השמות האלה נולדו בבבל, ובטבריה בימי בן אשר עוד לא היו ידועים.

2 כן יש עוד בערב':  אן אלחלם ואלקמץ מפרעון מן אלשרק שם.  אלשרק פוק אלחלם ואלחלם פוק אלקמץ שם. 

1 אין כמעט ספק בדבר כי זו היתה הברת תנועה זו בזמן קדום, וכמו"כ בזמן תרגום השבעים והתלמוד.  על זה מעידות שתי עדיות כשרות:  האחת היא העתקת השמות העברים כמו נֹח, נחוֹר, יעקֹב, סדוֹם, ועוד ועוד כמותם בתרגום השבעים, שכמעט בכל מקום החולם הועתק ע"י ω או ο, והכל מודים כי אלה שתי האותיות הקוליות לא נשתנו בלשון היונית בגון הברתן בכל הדורות, וכמו שהיא עתה כן היתה מעולם, כי הלא להתנועות הכפולות נקבעו בלשון יונית אותיות כפולות.  בהשם מֹשה העתיקו השבעים את החולם ע"י שתי הקוליות ωυ וקראו השם מואיסס.  אבל אפשר שזה היה שנוי בכונה כדי לקרב את השם מֹשה יותר להשם המצרי למים, אולי עפ"י הברת השם ההוא שהיתה שגורה עוד בימים ההם בפי היונים שבמצרים, ועפ"י הדרש שדרשו את השם משה, כמו שנראה מדברי ידידיה האלכסנדרוני בספרו חיי משה.  והעדות השניה מצד האחר היא העתקת המלים היוניות בתלמוד, שבכל מקום הקוליות היוניות ω  ,ο, העתיקו ע"י האות ו, כמו פדגוג, במקור נדפס 'פגדוג', אנתרופון, פוליטיקון, ארכון, וכיוצא בהן הרבה.— ועי' במבוא בחלק הדקדוק, שער התנועות.