°, סֶגוֹל, סֶגֶל1, ש"ז, — א) אחת התנועות הקוליות בלשון העברית שצורתה בנקוד הטבריני הוא שלש נקודות מתחת לאות שתים מונחות זו אצל זו והשלישית מתחת לשתים ברֶוח שביניהן כזה אֶ. הברתו אצל כל היהודים כמו ä è ברוב לשונות לועז. בנקוד הבבלי העליוני נבלע בתנועת פתח, כמו בערב', ולכן נקרא אצל הקדמונים גם פתחה קטנה דה"ט סי' 10. או פתח קטן וגם שלש נקודות שם סי' 36.: ובזה המקום לעולם תהא דגש סמוך לסגול תשובות דונש על רסע"ג 108. ובצרי חלק לפאר (התנועה העליונה של הקמץ) כי הוא קמץ קטן כאשר יש בסגול חלק לפתחות כי הוא פתח קטן ר"י א"ת, הרקמה 1 41. האות הנעה היא אשר יהגו בה באחת משבע תנועות וכו' והם וכו' ואי ושמו סגול ר"מ גקטילה, תרג' ג' ספרי דקדוק לחיוג 4. ומה שיש לנו מהדיוק ומהדקדוק והתועלות היוצאות מההפרש אשר בין הקמ"ץ והפת"ח ובין הציר"י והסגו"ל ר"י א"ת, הכוזרי ב פ. צדדי הדבור בעברית בדרך החלוקה משיגים קמוץ ופתיחה ושבר וכו' ופתיחה גדולה והוא פת"ח וקטנה והוא סגו"ל שם. וראוי להעתיק אעשה אל סגול  מפני שהוא המעט שבתנועות שם. ובתחלה היו שניהם (שתי התנועות של נַעַר שַעַר) סגול שהוא פתח קטן ובעבור אות הגרון שב מקטן לגדול (מסגול לפתח) ראב"ע, מאזנים, פתח גדול, ז:. הרביעי והוא הסגול יוצא בצדי הפה ומניף צד הלשון וקצתה למטה דרנבורג, הורית הקורא 56. ויבא הפתח במקום סגול כמו ותתנה לזרע אברהם אהַבך בורַאך יעקב גאלכם אל תלַן הלילה שם 59. אֶי ושמה סגו"ל והיא כתנועת הצירי אלא שהיא שפלה ממנה ונקראת גם כן פתח קטן לפי שעילתה בעלת הפתח ובמקומות רבים תבוא זו תמורת זו רד"ק, מכלול, שער הנקוד, קלו.. מן שאל ירש בצירי כי הצירי והסגול והחירק קרובים ויבא זה תמורת זה שם, שדה"פ ז.. ומפני פגישת שני ההי"ן בתנועה אחת החליפו ה"א הבנין באלף כי החירק והסגול הרי הם כתנועה אחת ותכבד קריאתם כאחת אבל הסגול עם הקמץ קריאתה נכונה כי הסגול קריאתה למטה והקמץ למעלה לפיכך תכן קריאתם כאחת וזה אנחנו זוכרם תמיד בזה הספר שיבוא סגול קודם הקמץ לתקן הקריאה שם, סד:. אחריהן יֵהוא לא ינגש ונרצה לו סגול הן אגלה חזק או שוא נח אותן פוגש בשם קדמון על דקדוק ג:. ותנועת הסגול היא תנועת הנטייה אצל הערב, וגדר הנטיה אצלם היא להטות הפתיחה לצד השבירה והאלף לצד היוד כמו שקורין מוסֵי עיסֵי בלשונם המדוקדקת וע"כ הסגול נקראת בלשונם פתח קטן סעד' אבן דנאן, מספ' השרשים, מלאכת השיר, הוצ' ניבויאר. והנקוד על הרוב מורה על הנבלעות מהאותיות ועל ההנחות כמו הצרי והסגול וכו' רש"ע פלקירא, ראשית חכמה 23. אמנם או בשתי או בערב נקוד צירי סגול פי' התורה של ר' עמנ' מרומא 377, Merx; Archuv. והארץ זאת המלה היא זרה בעבור קמצות האל"ף עם ההא ומשפטה להיות בסיגול כמו האל"ף לך שלמה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה שם 371. והתנועה החלקית אשר יש לגלגלי ההקפה שאינם סובבים סביב המרכז ולכן הניח עוד בעל הלשון תנועה תורה עליה במבטא והיא תנועת הסגול ונקראת גם כן פתח קטן וכו' נתן סימנו שלש נקודות כדמות משולש לרמוז על פשיטות התנועה הסבובית כמו שהמשולש היא התמונה היותר פשוטה שבכל מיני התנועות זולתי העגולה ר"ד אבן יחיא, לשון למודים ה. ופתח קטן והוא הסֶגול נקרא כי גם בו יפתח פנות פיהו המבֹטא בו ונקרא סֶגול כי נעשה כמין סגולה בשלש אבנים בלמש, מקנה אברהם, שער ג. וכן יש לך להתכונן העיקר הגדול הזה כי (סגול) מלשון עגול בלשון חכמי' כי הגלגל סגלגל וכן תמצא סגלגל בעיגול ואמנם כי אין זה מקום ביאור אמתת (סגו"ל) כי בכולן בחלק הניקוד יתבאר כל זה ר"י גיקטיליה, גנת אגוז ב, עב::. בבל בפתח רחב וכן כל סגול אצלנו בסוף המלה כשהוא מוטעם יהיה אחריו נח נראה או נח נסתר תמורת פתח גדול מבוא אל הנקוד האשורי 54. ממה שהבאתי כאן רואים אנו שכבר היתה בימיו (של הרדב"א) שטת הנקוד הטברני שלימה שכן הוא מזכיר את הסגול בפירוש ותמונתו אצלו שלוש נקודות אע"פ שמעתיק האגרון לא ידע מן הסגול ומנקד בכל פעם עפ"י הנקוד האשורי לקו"ק קסה. התפשטות הסגול במקום פתח במלות הדומים לאלה ב' הדוגמאות כגון במלת אֲשֶּׁר גַּרְוַן בָּבַל וְיִתְנַחָם ודומיהם לא היתה עוד בימיו (של הרדב"א) שם, נספח' 141. ועי' גם חולם, חָטֵף, ב. חֶרֶק, פתח. — ב) שם לאחד הטעמים המפסיקים, בן סוגו של הזרקא: אלין שמות שנים עשר הטעמים ומשרתיהם וכו' זרקא סגול קבלא דה"ט סי' 16. לגרמין פסקן סגול סמיך מאריך בן בלעם, ג' ספרי דקדוק הוצ' נוט' 127. שאין לך טעם זרקא במקרא שאין סגול בא אחריו רש"י, מגל' יב.. וזולת אלה הסגל (א) והזרקא ב"ז, תל"ע א ג מה. — חבור של ביצים וכדומ', בצורת אשכול:  וגם עיינתה שהיו בה אשכל בצים דקות כעדשה וכחרדל וכו' לפי שסגול זה של בצים נדמה שנהיה לאחר שנתרפאת שהרי דקין הן א. אפשטין, מעשה הגאונים צה.