*, ת"ז, לנק' חוֹלַנִּית, מ"ר חוֹלַנִּיִים, -נִיוֹת, — דומה לחולה, מטבע החולה, קצת חולה, krankhaft; maladif; diseased: פעם אחת ירד (אבא יהודה) מנכסיו וראה רבותינו (שבאו מעסק מגבת חכמים) ונתייאש מהם עלה לו לביתו ופניו חולנית אמרה לו אשתו מפני מה פניך חולנית (ירוש' הור' ג מח.). פגע בו רבי יהושע (בר"ג) ופניו חולנית אמר לו למה פניך חולנית אמר לו שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה (מד"ר בראש' כ). מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאת מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולנית אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות (שם מט). ראה (ר"ש בר נחמן) פניו (של רבי) חולניות אמר לו למה פניך חולניות (שם סג). אמנם המין השני הוא מה שיאמר כח טבעי כמו הבריא והחולני ואין זה הענין ענין הבריאות והחולי 'וההולי' במקור המודפס — הערת פב"י כי לפעמים החולני יהיה בריא (אמונה רמה א). במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולני או חלוש המזג (שו"ת ריב"ש קצו).