פ"ע, עת' אָחוּשׁ, צווי חוּשָׁה, — מִהֵר, עשה הדבר במהירות וזריזות, eilen; se hâter; make haste: מרחוק יבאו יעפו כנשר חָשׁ לאכול (חבק' א ח). מהר שלל חָשׁ בז (ישע' ח ג). כי קרוב יום אידם וְחָשׁ עתדת למו (דבר' לב לה). ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חוּשָׁה אל תעמד (ש"א כ לח).  רצה יי' להצילני יי' לעזרתי חוּשָׁה (תהל' מ יד). חַשְׁתִּי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך (שם קיט ס). — ואמר המליץ: על כן יחושו נחליו, ויתרוצצו גליו, לחנות בגבוליו (מכת' ר"י בן תנחום הירוש' לר"ד נכד הרמב"ם). — ופָעוּל חוּשׁ1, חוּשִׁים, חֻשִׁים, במשמ' מהירים: ואנחנו נחלץ חֻשִׁים2 לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם (במד' לב יז).

—  הִפע', הֵחִישׁ, יָחִישׁ, אָחִישׁ, אָחִישָׁה, וַתַּחַשׁ3, — א) כמו קל: והארב הֵחִישׁוּ ויפשטו אל הגבעה (שופט' כ לז). אם הלכתי עם שוא וַתַּחַשׁ על מרמה רגלי (איוב לא ה). — ואמר המשורר: ולו צוה עלי שמש לכתר אזי לא היתה לרוץ מחישה (רשב"ג, שירי שלמה טו). — ב) פ"י, הֵחִישׁ את הדבר, עשה שהדבר יבוא מהרה, beschleunigen; hâter; hasten: האמרים ימהר יָחִישָׁה מעשהו למען נראה (ישע' ה יח). אָחִישָׁה מפלט לי מרוח סעה מסער (תהל' נה ט). אני יי' בעתה אֲחִישֶׁנָּה (ישע' ס כב). וצדקות שעשית עם זקני ועם זקנתי שאילו החיש לה קללה אחת מאין הייתי בא (מד"ר רות, חצות).