°, ת"ז, לנק' חוּשִׁיִית, מ"ר חוּשִׁיִים, שִׁיּוֹת, — מהחוש, מטבע החוש:  ואם לא עין והוא כלי חושיי לא היה ראות  (מאמ' במהות הנפ' לאבונצר אלפרבי).   יחוייב שיהיה בזרע כלי חושיי  וזה מבואר הבטול כי אין בזרע כלי כל שכן שאין בו כלי חושיי  (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ג ד).  כיון שהצורה שתי צורות חושיית ושכליית  (מאמ' במהות הנפ' לאבונצר אלפרבי).  כמו שניחס אליו ההרחה שהיא השגה חושיית באמרו וירח ה' את ריח הניחוח  (העקרים ב כא).  ידיעה מושכלת וידיעה חושיית  (ר"י אברבנאל, שופט' א).  וטעם זה שהוא (רוח הנבואה) היה נאצל עליו (על משה) בהקיץ למעוט עסקו בדברים החושיים (ספר העצמים).  היותר יקרה שבידיעות והיא ההשכלה כי היו הידיעות החושיות תחת זאת כמו שהודעתי במקומו (חי בן מקיץ ד).  אלו המלות כולם אשר באו בזה הענין מורות על השגות חושיות לאורים ברואים אם מלאכים או זולתם  (מו"נ א ה).  הרחקת ההגשמה מהבורא יתעלה והשים ההשגות ההם כולם שכליות ולא חושיות   (שם כח).  כי אלו ההשגות החושיות אינם נובעות אך  יחסרו בשילקחו קצתם אחר קצתם עד שאפשר שילקחו כולם  (רלב"ג, משלי ה).  שבתחיה לא יהנה אדם מההנאות החושיות  (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ד יד).