פ"ע, עב' חָשׁ, עת' אָחוּשׁ, — הרגיש הדבר, fühlen, empfinden; sentir, éprouver; to feel: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים הוא כי מי יאכל ומי יָחוּשׁ חוץ ממני (קהל' ב כד-כה). אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו משה נתן לו רמז ולא חש יעקב נתן לו רמז ולא חש דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו (מכי' בשלח, עמלק ב). — חָשׁ בראשו וכדומה, הרגיש כאב: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו ובקשנו לטרוף לו יין ושמן (שבת קלד.). חש בראשו יעסוק בתורה (ערוב' נד.). חש בגרונו וכו' חש במעיו וכו' חש בעצמותיו יעסוק בתורה (שם). מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא אחד מאיבריך הטה אזניך לתורה ואת נוחל חיים (מד"ר דבר' י).

—  הָפע', °הוּחַשׁ, מוּחַשׁ, — שהושג באחד מהחושים: כי נפש האדם היא הויה דקה עד מאד אינה מוחשת כלל ומושגת באחד מן ההרגשות (האמונ' לרש"ט פלקיירא י ב). שכל מקום שנזכר שם ירושלם ולא יאות לעינינו על עיר ירושלם המוחשת תדע כי הוא נאמר למשל (מלמד התלמיד', שופט'). שזה האור איננו אור מוחש כי אם אור שכלי (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ג ז). וזאת האש הנמצאת אצלנו המוחשת איננה היסודית שזכרנו כי היסודית סבת ההויה והמוחשת היא סבת ההפסד (צידה לדרך א א י). — ובמשמ' שהכל רואים ויודעים זה: וזה הענין מוחש לעיני כל העמים (שנשדפו הכרמים) (שו"ת תורת חסד רכו). —  °מוּחַשׁ, ש"ז, הדבר שהושג בחוש, עי' ערך מוּחַש.