1, פ"י, עת' יֶחֱזָה, — חָזָה דבר, הקים וכונן ויסד וחזק את הדבר לבל ימוט, errichten: établir; to establish: רטב הוא (החנף) לפני שמש על גנתו יונקתו תצא על גל שרשיו יסבכו בית אבנים יֶחֱזֶה2 אם יבלענו ממקמו וכחש בו לא ראיתיך איוב ח יו-יח .
1 עי' הערה לקמן.
2 כבר חבר מנחם את יחזה זה ואת חזָה במחברת אחת מיוחדה, לא במחברת במשמ' ראייה, ויחס להשרש הזה משמעה מיוחדת לו, משמע' גבול. וכן ר"י חיוג יחס לשני אלה ענין אחר. השיג עליו ריב"ג ואמר: ואני אומר שהם שני ענינים ופרוש בית אבנים יחזה תוך האבנים יסתבך כלומר בין אבנים יפרד מאמרו קרן חזות חזות ארבע וחזותיה לסוף כל ארעא אשר פירוש הכל סבך ר"ל הסעפים המסתבכים שיוצאים ממנו. ע"כ. ולפי התרגומים הקדמונים, השבעים והירונ', יש לשער כי הם קראו בין במקום בית. ויחוה במקום יחזה, וקצת החדשים מגיהים הגהות מתחלפות, יאחז, יחזרו, וכדומה לזה. אבל גם בפסוקים הקודמים, י"ב וי"ה, נזכרו שני המשלים של צמח ושל בית: עודנו באבו וכו' ישען על ביתו וכו', ולכן אין שום מניעה מעצם הענין שיזכרו גם כאן שני המשלים של הצמח ושל הבית, והשם חֹזֶה במשמ' נרדפת עם ברית שאין ספק במציאותו בלשון, נותן לנו בית אחיזה למצוא משמעה עקרית שע"י תבואר גם הכונה של הפעל חָזָה כאן, וגם גזרה נכונה למשמעת ברית של השם חֹזה, ובבחינה זו בודאי יותר נכונה דעתם של מנחם ור"י חיוג שלשתי מלים הללו משמעה מיוחדה ואינם ממשמעת שרש חזה נרדף עם ראה. והנה מה שיחס מנחם לשתי המלים משמ' גבול, מפני שחבר אותן במחברת מחוז, עכ"פ אינו נכון גם עפ"י הדקדוק, כי מחוז הוא משרש אחר, וגם משמעת מחוז בעצמה אינה כלל גבול, מלבד זה, משמעת גבול אינה נאותה כלל לא להשם חֹזֶה במשמ' ברית, ולא להפעל חָזָה. אבל כונתו של מנחם איננה גבול ממש, אלא ענין קרוב לזה, והמשמעה האחת המספקת ומבארת היטב את שתי המלים לפי הענין היא מה שרשום בפנים, הקים וכונן דבר על יסודות חזקים לבל ימוט. ואולי יש קצת יחס וקרבה בין זה השרש חזה ובין השרש הערבי עהד عهد, שמשמש במשמ' בטח, הבטיח, ובמשמ' ברית.