א., פ"י, חָזִיתָ, חֲזִיתִיךָ, אֶחֱזֶה, אָחַז, תַּחַז, חֹזֶה, חֲזֵה, חֲזוּ, חֲזוֹת, — א) רָאָה, ראה והתבונן לדבר, schauen; régarder; to look: וַיֶּחֱזוּ (אצל בני ישראל) את האלהים (שמות כד יא). ואתה תֶחֱזֶה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים (שם יח כא). יֶחֱזוּ ויבשו קנאת עם (ישע' כו יא). מלך ביפיו תֶּחֱזֶינָה עיניך תראינה ארץ מרחקים (שם לג יז). חֲזֵה ציון קרית מועדנו (שם כ). שובי שובי השולמית שובי שובי וְנֶחֱזֶה בך מה תֶּחֱזוּ בשולמית כמחלת המחנים (שה"ש ז א).  אהבת משכבם יד חָזִית (ישע' נז ח). - ומצוי בדבור המליצי הרבה במקום ראה, בפרט בזמן קצת מאוחר: ישמח צדיק כי חָזָה נקם (תהל' נח יא). חָזִיתָ איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב (משלי כב כט). חָזִיתָ איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו (שם כט כ). אחוך שמע לי וזה חָזִיתִי ואספרה (איוב יה יז). כל אדם חָזוּ בו אנוש יביט מרחוק (שם לו כה). הן אתם כלכם חֲזִיתֶם ולמה זה הבל תהבלו (שם כז יב). לכו חֲזוּ מפעלות יי' (תהל' מו ט). אשר אני אֶחֱזֶה לי ועיני ראו ולא זר (איוב יט כז). וֶאֶחֱזֶה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר (משלי כד לב). שמאול בעשתו ולא אָחַז יעטף ימין ולא אראה (איוב כג ט). שבתי בבית יי' כל ימי חיי לַחֲזוֹת בנעם יי' ולבקר בהיכלו (תהל' כז ד). כן בקדש חֲזִיתִִךָ לראות עזך וכבודך (שם סג ג). — ולרעה, במשמ' ראה ושמח על רעתו של פלוני: ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף וְתַחַז בציון עינינו (מיכ' ד יא). — ב) בפרט ראה ברוחו, בדמיונו, בחלום, בנבואה: נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יֶחֱזֶה נפל וגלוי ענים (במד' כד ד). — וסִפֵּר והגיד לפני הקהל מה שחזה בדמיונו, ברוח הנבואה: הדבר אשר חָזָה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים (ישע' ב א-ב). משא בבל אשר חָזָה ישעיהו בן אמוץ על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם וכו' קול המון בהרים דמות עם רב (שם יג א-ד). דברי עמוס אשר היה בנקדים מתקוע אשר חָזָה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה וכו' יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל (עמוס א א-ב). דבר יי' אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר חָזָה על שמרון וירושלם שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה וכו' כי הנה יי' יצא ממקמו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו ההרים תחתם והעמקים יתבקעו (מיכ' א א-ד). המשא אשר חָזָה חבקוק הנביא עד אנה יי' שועתי ולא תשמע  (חבק' א א-ב).  נביאיך חָזוּ לך שוא ותפל (איכ' ב ד). חָזוּ שוא וקסם כזב האמרים נאם יי' ויי' לא שלחם (יחזק' יג ו). כי התרפים דברו און והקוסמים חָזוּ שקר וחלמות השוא ידברו (זכר' י ב). הלוא מחזה שוא חֲזִיתֶם ומקסם כזב אמרתם וכו' יען דברכם שוא וַחֲזִיתֶם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יי' (יחזק' יג ז-ח). אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תֶחֱזוּ לנו נכחות דברו לנו חלקות חֲזוּ מהתלות (ישע' ל י). וַיֶּחֱזוּ לך משאות שוא ומדוחם (איכ' ב יד).  לכן שוא לא תֶחֱזֶינָה וקסם לא תקסמנה עוד (יחזק' יג כג). החזון אשר הוא חֹזֶה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא (שם יב כז). ונביאיה טחו להם תפל חֹזִים שוא וקסמים להם כזב (שם כב כח).  והיתה ידי אל הנביאים הַחֹזִים שוא והקסמים כזב (שם יג ט). נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם וְהַחֹזִים לה חזון שלם ואין שלם (שם יו). — והשתמשו הפיטנים בפעל זה גם כאלו היה מנע"ו ואמרו חָז במקום חזה: צורת מטבע כְּחָז אבי חוזה צוה צור לצור כן תת מתת זה (יוצר פר' שקל', מעתיק). בסמוך לה יקר מעלה וכס מלכות לחי עולם, בזויות כבוד חיות כְּחָז חזה במפעלם (אופ' לשבת אחר שבוע', כבודו).  אז מאז כְּחָז יודע נגן, אריה בן זאב לישע הוגן (קרוב' לפורים, ויאהב). פרזות מושב צבאך, סבב כְּחָז נביאך (יוצר ב פסח, אודך). טכסיס גיָסיו כגֻיסו לצאת עלימו, חָז כי בא יום גמולימו יוצר אחרון לפסח, תחבולות). רנתי לך תערב  כתמים חָז סולם פגיעה (רני ושמחי, אשתחוה לך). — יֶחֱזָיוּן, עי' חָזַי.