ש"ז, סמי' חֲזוֹן, — מה שאדם חֹזֶה ברוחו, בדמיונו, מה שרֹאה בחלום, בדמיון הנבואי, Vision: והיה כחלום חֲזוֹן לילה המון כל הגוים הצבאים על אריאל (ישע' כט ז).  — וחָזוֹן נבואי, הדברים שהנביא שֹׁמֵע בדמיונו: ודבר יי' היה יקר בימים ההם אין חָזוֹן נפרץ (ש"א ג א). ודברתי על הנביאים ואנכי חָזוֹן הרביתי וביד הנביאים אדמה (הוש' יב יא). כתב חָזוֹן ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו (חבק' ב ב). גם נביאיה לא מצאו חָזוֹן מיי' (איכ' ב ט). ובקשו חָזוֹן מנביא ותורה תאבד מכהן (יחזק' ז כו). באין חָזוֹן יפרע עם ושמר תורה אשרהו (משלי כט יח). הֶחָזוֹן אשר הוא חזה לימים רבים (יחזק' יב כז). מהבלים המה (הנביאים) אתכם חֲזוֹן לבם ידברו לא מפי יי' (ירמ' כג יו). לילה לכם מחָזוֹן וחשכה לכם מקסם (מיכ' ג ו). אז דברת בְחָזוֹן לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור (תהל' פט כ). — ועצם המראה הדמיוני שראֶה הנביא בדמיונו: בשנת שלוש למלכות בלשאצר המלך חָזוֹן נראה אלי אני דניאל וכו' ואראה בֶּחָזוֹן ואני הייתי על אובל אולי ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו (דני' ח א-ד). ויהי בראתי אני דניאל את הֶחָזוֹן ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה גבר וכו' ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ הֶחָזוֹן (שם יה-יז). מדבר באברהם שנדבר עמו בדיבור ובחזון (מד"ר ויקר' א). —   וכללות הדברים של הנביא שחזה ושדבר בימיו: חֲזוֹן ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם (ישע' א א). חֲזוֹן עבדיה כה אמר אדני יי' לאדום שמועה שמענו מאת יי' (עובד' א א). ספר חֲזוֹן נחום האלקשי (נחו' א א). ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הלא הם כתובים בַּחֲזוֹן ישעיהו בן אמוץ הנביא (דהי"ב לב לב).