ב. חֹזֶה

 1, ש"ז, מ"ר חֹזִים, — הנחה שהונחה והֻסכמה ונתכוננה בין איש לרעהו אדות ענין מהענינים,   Abmachung;  stipulation:  כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חֹזֶה שיט שוטף כי עבר לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו  (ישע' כח יה).



1 עי' הערה 3 לערך ב. חָזָה בדבר מקור השם.  ומשקלו קצת תמוה, ורק עוד שם אחד נמצא במשקל זה של פֹּעַל במשמ' דבר מפשט, והוא רֹאֶה:  שגו בָרֹאֶה  (ישע' כח ז)  (באותה הפרשה שנמצא שם גם השם חֹזֶה)  והיה צריך להיות לפי הקש הלשון חַזֶה, כמו קַצֶה, ומלעיל. ועי' הערה לרֹאֶה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים