חֲזִיָּה
*, חזייה, ש"נ, — א) כמו חזות: כל העם קורין בשלהן כדי להראות חזייתן1 לציבור (תוספתא יוה"כ יח). — ב) שה"פ מן חזה: זאת החזיה העצומה אשר יחזו בה ויחברו בה רוב כתות העולם בזמננו זה (פתיח' מו"נ). שכל ראיה או חזיה או הבטה שבאה בזה הענין היא השגה שכלית לא ראות עין (שם א ה). שהזו את האלהים והיא השגה בלתי שלמה כי הזיה למטה מראיה (דרך אמונה, ביבאגו ב ב).
1 כך בתוספתא במקום חזות שבגמ' יומא ע.