*, ש"ז, — א) העשב הרך הצץ מיד אחרי הזריעה:  שור שהוא חורש הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזיז  מן התלם  (תענ' ה.).  — ב)  מן ירק נאכל,  Flechten;  lichen: מערבין בפעפועין ובחלגלוגות ובגודגדניות אבל לא בחזיז1 ולא בכפניות  (ערוב' כח.). כשות וחזיז1  מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה (שם).  לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב וכו' כגון כשות וחזיז1  ודגים קטנים (כתוב' ס:).  אמר רב יהודה כשות וחזיז1 אין בהן משום גזל  (ב"ק קיט:).