* 1, ש"ז, — חֶזְיוֹנָה של סוֹכָה, של ענף: אמר ר"ל (סוכה שכחה רע היא) כל שנחבאת בחזיונה 2 (ב"מ קה:). — ועי' סוֹכָה.
1 לא נתברר משמעת מלה זו בודאות, ועי' הערה לקמן.
2 כך הגרסה בכל הספרים וגם בערוך וכן בפרוש ר"ח שהובא בש"מ למאמר זה. רק בהערוך בקצת דפוסים חדשים: בחיזונה, והב"ח הגיה באחזיונה. והנה במאמר זה באר ריש לקיש דברי המשנה (זב' ג א). עלו (הזב והטהור) באילן שכחו רע בסוכה שכחה רע באילן יפה, ושאלו שם: היכי דמי סוכה שכוחה רע? וענה ר"ל: כל שנחבאת בחזיונה. ופרש הערוך וז"ל: בחזיונה באחיזתה כשאוחזו אדם מחבא האמיר בתוך ידו כלו' נבלע ונקף בכף ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והסוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות. ע"כ. וכבר העיד רב"א בש"מ כי זה לשון פרוש ר"ח. וכן רש"י: בחזיונה שנטמנת באחיזתה שהאוחז בה טומנה בכף ידו. ע"כ. אבל, אין ספק בדבר שאין פרוש זה פרוש מקֻבל מזמן חיי הלשון, כי אין להבין למה בחר ר"ל הצורה חזיון לאחיזה, ואחיזה אינה כלל הקף, ומדוע לא בחר לשון יותר פשוטה, כל שיד אדם מקיפה, וכדומה? וכבר השיגו התוספות גם על עצם הפרוש, ואמרו: תימא אמאי קרי אין כחו רע לפי שאינה נחבאת באגרופו הלא היא רותת תחתיהן. ע"כ. ונראה כי גם הרמב"ם לא פרש כך ונסח את דברי ר"ל באופן אחר, וז"ל: שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו (רמב"ם, מטמאי מו"מ ח ז). ואמר רי"ק בכ"מ שם: ומפרש רבינו בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו. ע"כ. אבל אין כל זה בדברי הרמב"ם כלל, ואדרבה מדברי הרמב"ם נראה ברור שאינו מפרש כך את מאמר של ר"ל. ואין לפקפק בעצם מציאות מלה זו בלשון, כי סגנון מאמרו של ר"ל מעיד שזו לא מלה בדויה עתה בפיו, אלא מלה ידועה, שעל ידה תובן היטב כונת המאמר סוכה שכחה רע, והכל הבינו אז שאם הסוכה, ר"ל הענף, נחבא בחזיונו, כחו של הענף רע, ר"ל אינו חזק ואם ישב עליו אדם יזוז, — ועי' עוד בהערה לסוכה.