* , ש"נ, — שה"פ מן חָזַר: המלוה בריבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע את שטרותיו ויחזור בו חזרה גמורה  (תוספתא סנה' ה ב).  אין מקבלין אותו עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור חזרה גמורה וכו'  רבי נחמיה אומר חזרת ממון לא חזרת דברים (ירוש' שבוע' ז לז ד).  הרהור מביא לידי תאוה ותאוה מביאה לידי אהבה וכו' להודיעך כמה קשה חזרתו מזו לזו  (כלה רבתי ב).  שגירושיה (של קטנה) גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה  (תוספתא יבמ' יג ה).  מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם בדרך והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו אמרה להם מת  (תוספתא סנה' ה ב).  אימתי חזרתן (של משחקי בקוביא)  משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה  (סנה' כה:).  — °ומ"ר:  כלומר התעוררו חזרותי  וחרטותי  (השרש' לריב"ג, נחם).  — ובמשמ' סבוב:  וכמה עדות טומאה וכו' כדי חזרת  דקל  (תוספתא סוט' א א).  אמר אביי הקפה (סביב להדקל) ברגל חזרה ברוח  (גמ' שם ד.).  — ובמשמ' הסב הצדה לאחור:  חזרת קרע לאחוריו  (מו"ק כד.).  — ובחכמת הטבע, חזרת האור מגוף מלטש:  חציו (של קשת האור) יוצא מן הפנימי מחזרת המראות הפנימיות כחזרת אור ניצוץ השמש על המים אל הקור או כחזרת  אור המראה אל הגוף שכנגדו  (שער השמים א זב).  וכלל גדול הוא בחכמה זו כי זוית חזרת  האור שוה לזוית הנפילה וכו' עכ"ז נצוצי חזרת האור הם מועטים  (אמונ' חכמ' ב).