חַזֶּרֶת

*1, ש"נ, — שם ירק נאכל במליח,  Lattich;  laitue;  lettuce:  חזרת  וחזרת גלים וכו' אינן כלאים זה בזה  (כלא' א ב).  ואלו ירקות שאדם יוצא בהן חובתו בפסח בחזרת בעולשין וכו' ובמרור  (פסח' ב ו).  הביאו לפניו (מיני ירקות)  מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפר את הפת  (שם י ג).  הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק וכו' חזרת תחילתה מתוק וסופה מר  (ירוש' שם ב כט ג).  אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין  (ברכ' נז:).  צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים  (ע"ז יא.).  וצריך לקרר המזג קרירות בינונית באכילת חזרת שלוקה (מ' אלדבי, ש"א ד).  — ואמר הפיטן: בעוד יש לך בתוך שלחן ירקות וחזרת ערוך כלה בלולה (סמא"צ, פזמ' לפסח). — ואמר המליץ:  ויקח העבד קערה אחת וכו' והיא מלאה חזרת וכו' ויאמר אלי אכול מן החזרת טבולה בחומץ כי היא מעירה התאוה תכבה חום הכבד ואינה על הגוף מאכל כבד ועל כן נקרא שמה חזרת כי היא חום הכבד לבריאות מחזרת  (ס' שעשוע' לר' זבדא).  —  °חזרת החמור:  חזרת  החמור ונקרא ג"כ סנגאר וסנפאר הוא קוציי שערי נחור ושחור  (קאנון ב, לוח הסמים).



1  לא נתברר מקורו.  אך במשמעתו אין ספק, כי אמרו בגמ'  (פסח' לט.) :  חזרת חסא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים