*, ת"ז, לנק' חַיֶּבֶת, מ"ר חַיָּבִים, חַיָּבוֹת,  –  א)  מי שהוא חַיָּב בדבר מהדברים, במוסר'  schuldig;  ceupable guilty:  אל תכלים איש שב מפשע זכר כי כלנו חייבים אל תבייש אנוש ישיש כי ממנו מזקינים  (ב"ס גני' ח ה=ו).   אין תורמין מן הלקט ומן השכחה וכו' ולא מן החייב על הפטור ולא מן הפטור על החייב  (תרומ' א ה).  מגלגלין זכות ליום זכות וחובה ליום חייב  (סעו"ר ל).  בא וראה עושרה וגודלה של מלכות חייבת זו ואין נומירן אחת בטלה שכולן רצות ביום ובלילה וכנגדן של מצרים כולהון עומדות בטילות  (מכי' בשלח ב א).  כל חייבי חטאות אינן  חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה  (שבת יא ו).  להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים  (ירוש' תענ' א סד:).  –  ומי שיש עליו חוב של כסף לחברו:  מצא שטרי חוב וכו' כשחייב מודה וכו' לא יחזיר וכו' כשאין חייב  מודה וכו'  יחזיר  (ב"מ יב:).  –  ב) בינ' מן חִיֵּב, עי"ש.