*, ש"נ, — כמו חֲטֹטֶרֶת:  לא יצא גמל במטוטלת התלויה בחטרתו שתיכנס בו הרוח אבל יוצא הוא בזנבו הקשורה לו בחטרתו  (תוספתא שבת ד ג).  יש שחולקין בחזיר בין חטרתו לשאר גופו  (שם ח א).  עור של חזיר הבר עור חטרת גמל הרכה  (ירוש' פסח' ז לה.).  יוצא הוא (הגמל) במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו  (שבת נד.).  — ומ"ר:  הזבלגנים  והקרחנין ושאין להם שניים בעלי חטרות כשרין אבל פסולין משום מראית העין  (תוספתא בכור' ה ב).  — ואמר המקונן:  ראשי משמרות סבוכים בצרות, ושרי העשרות ביד בעלי חטרות  (קינ' לת"ב, אצבעותי).