פ"י, חִיַּבְתִּי, עת' אֲחַיֵּב, — א) החליט שהוא חַיָּב, schuldig erklären; declarer coupable; to declare guilty: למה יראה (המלך) את פניכם זעפים מן הילדים אשר כגילכם וְחִיַּבְתֶּם את ראשי למלך (דני' א י). משכימין ובאין לבית דין המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי והמחיב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי (סנה' ה ה). וכותבין (שני סופרי הדיינים) דברי המזכין והמחייבין (שם ד ג). ולא הרעותי את אחד מהם שלא חייבתי את הזכאי ולא זכיתי את החייב (מד"ר במד' יח). אם תדע שאין הדין עמו הסבר לו  פנים שלא יהא אומר מתחלה היה רוצה לחייבני (שם דבר' ה). — ומְחַיְּבֵנִי, במקום מְחַיֵּב אני: אמר (משה) היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה (אדר"נ ב). — ואמר הפיטן: זבולו כשר שאננות מבכות את התמוז, חִיְּבֵנִי איְבני אזי בירח תמוז (סליח' לי"ז בתמוז, אמרר). — ב) חִיֵּב אותו, הטיל עליו חובה, ממונית או מוסר', verpflichten; obliger; to oblige: הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה (דמאי ב ד).  תלתן שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש (כלא' ב ה). מגורה שפנה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו (תרומ' יא ו). אין מחייבין אותו להיות חורש חריש דק אלא גס כתלמי הרביעה (תוספתא כלא' א יז). הואיל והתרתי לו את כל אלו חייבהו בשאר כל המצות שבתורה (ירוש' ברכ' ג א). אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק מפני הסכנה (פסח' ח.). כיון שגלו נפטרו והם חייבו עצמן מאליהן (מד"ר רות, והנה בועז). — *ובינ' עומ' חַיָּב 1, הוא חַיָּב, היא חַיֶּבֶת, מ"ר חַיָּבִים, חַיָּבוֹת, חַיָּב בדבר, על דבר: העני חייב ובעל הבית פטור (שבת א א). בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (פסח' י ה). האב אינו חייב במזונות בתו (כתוב' ד ו). יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב (ב"ק ג י). החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער וכו' (שם ח א). אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז (ב"מ ב א). ונפל שמה שור או חמור חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו (מכי' משפט', נזיק' יא). עלו בו צמחים מחמת המכה נסתרה המכה חייב לרפותו (תוספתא ב"ק ח ד). נחונייה בני עד כאן היית חייב ליטפל בי (ירוש' נזיר' ו נה ד). חייב אדם להקביל פני רבו ברגל (ר"ה טז:). חייב אדם לטהר את עצמו ברגל (שם). חייב אדם לומר בלשון רבו (בכור' ה.). — *חַיֶּבֶת בדבר, גם בדברים לא בע"ח: קרקע בית רובע חייבת בפאה (פאה ג ו). חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חדש (תוספתא נדה ב ד). גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבת קרבן על כל ביאה וביאה (שם יבמ' יא ד). אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד וכו' למה משום שהיא חייבת לעשות לו (ירוש' כתוב' ה ל.).  משל למדינה שהיתה חייבת ליפסו למלך (מד"ר בראש' מב). כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבים וכל מצות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבים (קדוש' א ז). שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (ברכ' מה.). את שבתותי תשמרו כולכם חייבים בכבודי (מד"ר במד' יד). לפיכך אנחנו חיבים להודות לך ולשבחך (ברכ' השחר, לפיכך). וחיבים אנחנו לומר לפניך שירה בכל יום תמיד אשרנו מה טוב חלקנו (שם). נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה (ברכ' כ:). — וחַיָּב כסף: האומר מנה אני חייב ואיני יודע אם לפלוני אני חייב אם לפלוני אני חייב (תוספתא ב"מ ג ה). ולא הילכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי (ירוש' תענ' ג סז.). לא היה לנו חייב ממון שממון ניטול ממנו אלא נפשות חייב לנו ונפשות אנו מבקשים (מד"ר במד' ח). והן שיהו חייבין להן מעות משעה הראשונה (ירוש' שקל' ד מח:). — ג) °חִיֵּב2 לפלוני דבר, החליט כי יש בו בפלוני הדבר, zuschreiben; attribuer; to attribue: להרחיק ממנו (מהבורא) כל הראוי להרחיק ולחייב לו כל מה שנוכל לחייב מן החיובים הפשוטים יותר כפי יכלתנו (ראב"ע, ספר העצמים). ואלה אם הם רבות אינם מחיבות לו רבויי ולא מוציאות אותו מהאחדות (כוזרי ב ב). ולא הספיק לו בשלול מן העניינים הנמצאים לרשעים אך בא לחייב להם הרע (ר"ש א"ת, יקוו המים יג). וכאשר תחיב בו דבר לדבר נקראהו המשפט המחיב וכאשר תשלל בו דבר מדבר נקראהו המשפט השולל ופעמים יהיה שמשפט המחיב יחיב הנשוא לכל הנושא כאמרך כל אדם חי וזה נקראהו מחיב כללי ונקרא כל ההקף הכללי המחיב ופעמים יהיה שהמשפט המחיב יחיב הנשוא לקצת הנושא באמרך קצת האדם כותב וזה נקראהו מחיב חלקיי ונקרא קצת ההקף החלקיי המחיב (מלות הגיון ב). — ובמשמ' מכריח: זה מחייב שלא נאמין לארסטו בחכמתו (כוזרי א סד). ואחר כך חייב חפץ האלהים וחכמתו סבוב הגלגל העליון (שם ה ב). ומי שלא החזיק באלה (בהמצות השכליות) איך מחזיק בקרבנות ובשבת והמילה וזולתם ממה שאין השכל מחייבו ולא  מרחיקו (שם ב מח). כי כל אדם נמשך אחר טבעו ובשעושה כפי מה שחייב טבעו הוא שמח ומתענג במעשיו (המעל' לרש"ט פלקיירא, בהמבוא). אבל אשר חייבנוהו והוא חיוב אמתי שהשכל הפועל אשר אינו גוף ולא כח בגוף וכו' לא יאמר בו שיצא מן הכח אל הפעל (ר"ש א"ת, מו"נ ב יח). וחשבו שאלה העצמים הנכבדים אם היו מניעים אלה הגשמים השמימיים באופן יחייב ג"כ תנועה בעצמות המניעים יפול הסבוב (אמונה רמה ד ב). וזה הדבר הוא מה שבעבורו חייב אפלטון מציאות צורות נפרדות (תגמ' הנפש א ו). כן התורה מצד שהיא תורה אין לה לצאת מבלתי מה שיחייבהו הנימוס התוריי וחוצה (נוה שלום, אבר' שלום א ג). כמו שרבוי המוחשים יחייבו רבוי החושים כן התחלפות המושגים יחייבו התחלפות  הכחות המשיגות (זכות אדם ב א). ואין ספק שהטבע חייב שיהיה זה המין מן הכח נמצא כמין האדם (שער השמים יא). — ואמר המליץ: נפלאתי בראותי השמש קודר ללא סבה מחייבת, עד ראותי תמר בית נתיבות נצבת (עמנ', מחב' ב). 

— פִע', *חֻיַּב, מחויב, — שחִיְּבוּ אותו: וכל המחויב מיתה פטור מן התשלומים (מכי' משפט', מס' נזיק' ח). נאמר רשע במחוייבי במקור נדפס 'במחויייבי' מיתות ונאמר רשע במחוייבי מכות מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות אין ממון אצל מיתה אף רשע שנאמר במחוייבי מכות אין ממון אצל מכות (ירוש' מכ' א לא.). כל שאינו מחויב דבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם (ברכ' כ:). — ואמר הפיטן: זכור טפש מהערימה, ירד וכתת עמי עד חרמה, כמו כן חֻיַּב להחרימה (יוצר זכור, זכור איש). כי הרבית טובות אלי כי הגדלת חסדך עלי, ורב שלומים לך חיבתי, כי עשית טובות אתי ולא חֻיַּבְתָּ לי גמוליך, כל טובתי בל עליך (שהי"ח ליום א). — ובהשאלה, °מוכרח הדבר: ואנחנו אומרים עליו (על הבורא) שהוא חי לשלול ממנו תאר המות מפני שמחשבת הלב קודמת כי מי שאינו חי הוא מת ולא יחוייב זה אצל השכל אך כבר תשלל מהזמן דרך משל החיות ולא יחוייב שיהיה מת אחר שאין מדרכו קבול החיים והמות כמו שלא תחוייב ממאמרך שהאבן איננה חכמה שתספר עליה שהיא כסילה (כוזרי ב ב). ואם הענין כן הנה יחויב עפ"י מאמרם כי יהיה זה המושכל נפסד (רלב"ג, מלחמ' ה' א י).  ולפי שעצמותו לא ישתנה חויב שיהיה מדעו בלתי משתנה (שם ג ב). להיות שכל האדם לואה מהשיג הדברים על אמתתם כמו שיבא חוייב בהכרח שימצא דבר הוא למעלה מהשכל האנושי (העקרים, פתיח'). הוא יתברך א"א שימצא בו שום חסרון ולזה הוא מחוייב שיצדק עליו החלק הא' ושיהיה חכם ויכול ורוצה וחסיד וישר ונאמן וכן יחוייב בכל מיני השלמיות שהוא ראוי שימצא בו צד השלמות אחר שא"א שימצא בו שום חסרון וזה ענין הוא מחוייב בעצמו (שם ב כא). ואם הכל מחוייב יהיה משפט מי שהשתדל בדבר ומי שהשתדל בבטולו הכל שוה (ר"מ נרבוני, המאמר בבחירה). אם יהיה לדברים כולם יסוד כולל חוייב לו מהסגולות שיהיה נמצא עומד בעצמו (אמונה רמה א ב). אמנם מה שרצה לומר אבן גבירול מהמצא החומר  והצורה במלאכים הנה כבר חויב לפָשוט הרכבה וזה בטל (שם). והיה פרעה ועמו חושבים שעשויין ישראל כענין שאר האומות שנתונין תחת ממשלת מזלות הרמים ושיקרום המקרים כמו שיחוייב ממערכת הכוכבים (מ' אלדבי, ש"א ח). והם מביאים ראיות ומופתים לפי דעתם לקיים קדמות העולם ושהוא מחוייב מן השם יתברך כמו שהאור מחוייב מן השמש והצל מן האילן (שו"ת ריב"ש מה). ולולי אלו התולדות המחוייבות לכל בעל תורה להאמין בהם לא היה הזק להאמין בקדמות העולם (אוהב משפט לאיוב ח). — °מְחֻיָּב המציאות, מה שהוא מוכרח שיהיה: שהחמר ההוא אם היה קדום ונצחי היה מחוייב המציאות ולא ימלט אם שיהיה מחוייב המציאות בבחינת עצמו או שיהיה אפשרי בבחינת עצמו ומחוייב מצד סבתו (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ב ד). כל דבר חמרי הוא תלוי בחלקיו וכל מה שהוא תלוי בחלקיו אינו מחויב המציאות לפי שהוא תלוי בזולתו וכו' א"כ יחוייב מזה שמה שהוא מחוייב המציאות אינו גוף (מנח' קנא' לר"י מפיסא 20). — ותאר לאלהים: מן העקר הראשון שהוא מציאות השם יסתעפו ממנו ארבעה שרשים כוללים כל הדברים הנתלים במציאות השם שהוא מחוייב המציאות (העקרים א יה). וכן שמנו שורש אחד שהוא יתברך מסולק מן החסרונות לבאר שמחוייב המציאות  לא יפול עליו השינה והשכחה והליאות ודומיהן (שם). התוארים שיוחסו אליו יתברך הם ב' מינים מין ייוחס אליו מצד היותו מחוייב המציאות ועלה על כל הנמצאים שא"א שיושכל היותו מחוייב המציאות ועלת כל הנמצאים אם לא ימצאו בו אלו התוארים כמו היותו א' וקדמון ונצחי (שם ב כא).

— נִתפ', *נִתְחַיֵּב בדבר, — שחִיְּבוּ אותו: כל מצוה שנתחייבו בה ישראל עד שלא באו לארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ (תוספתא קדוש' א יב). אבותיך פטורין היו (מן המצות) ונתחייבו ואתם פטורין הייתם ונתחייבתם (ירוש' שבי' ו לו:). תן לי קנס בתי שהיא בידך והוא אומר לא נתחייבתי קנס מימי והעדים מעידין שנתחייב קנס (שם שבוע' ו לה ד). אותה שנה (שחנכו את ביהמ"ק הראשון) לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה (מו"ק ט.). ראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו (ב"ב קיט.). דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו זה משפט וצדקה (סנה' ו:). ב"ד שולחין ומביאין אותן משם (מערי המקלט) מי שנתחייב מיתה הרגוהו (מכות י:). אילו הייתי עושה הייתי מתחייב מיתה בידי שמים (תנחומא צו ד). כי ספר תורתנו דברי אלקים והוא בעצמו מופת התחייבנו בקבולו בעבור עצמו מפני שאין אדם יכול לחבר ספר אחר כמוהו (כוזרי א ה). — *הִתְחַיֵּב בנפשו: הבא על בתו וכו' אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו שמיתתו בידי בית דין וכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון (כתוב' ג ב). הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו (אבות ג ד). כל המתחייב בנפשו שוגג מביא חטאת (ירוש' שבת ב ה.). ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו אלו הן הנפנה בין דקל לכותל והעובר בין שני דקלים והשותה מים שאולים והעובר על מים שפוכים (פסח' קא.). (בן זה לזה [בין יפתח ופנחס] אבדה היא העלובה) ושניהם נתחייבו בדמיה (מד"ר ויקר' לז). — ובהשאלה, °נִתְחַיֵּב, הֻכרח הדבר, נולדה מזה תולדה מוכרחת3: ולפי שנושא אלו הכחות הם הווים ונפסדים נתחייב שיהיה הנשוא ג"כ הוה ונפסד (ראב"ע, ספר העצמים). ובענין הנפשי התיחדו  בעלי חיים כלם ונתחיבו מהם תנועות וחפצים ומדות וחושים נראים ונסתרים ותאוות וזולת אלה (כוזרי א לג). יתחייב לפי ההקדמה החמשה ועשרים שיש מניע הוא אשר הניע החמר הזה ההוה והנפסד עד שקבל הצורה (מו"נ ב א). הדרך הראשון אשר יזכרו שיתחייב לנו בו כפי מחשבותם שהשם יצא מן הכח אל הפועל וכו' שזה הענין אמנם יתחייב בכל מורכב מחמר בעל אפשרות ומצורה (שם יח). כי כל שני משפטים נבדלים לא יתחיב מהם דבר כלל (מלות הגיון ו). אמרו שלא יתחייב גם כן שמה שלא היה נודע לא יהיה נודע לעולם (העקרים א טז). והעקר השלישי שהוא השכר והעונש הנה השורש הקודם לו והמתחייב אליו בהכרח הוא ההשגחה (שם יה). וזה אינו מתחייב לשליחות השלוח בהכרח אבל הוא ענף נמשך ממנו (שם). ואם היה לזה הדמוי שחשב הרלב"ג מקום היה מתחייב מזה שתמיד ימצא בעולם חמר ערום מבלי צורה (מפע' ה' ב ד). והנה הבורא הוא מסדר הנמצאות אם כן יתחייב שהוא יודע את הנמצאות (ספורנו, אור עמים, ידיעה). 

— °נִתְחַיֵּב דבר לדבר, החלט כ יש דבר פלוני בדבר פלוני: כל משפט אם שיתחייב בו דבר לדבר באמרך ראובן חכם או שמעון עומד או תשלל בו דבר מדבר כאמרך אין ראובן חכם וכו' (מלולת הגיון ב).