1, חַלּוֹתִי, ש"נ, — הזמן שחלף ועבר, die Vergangenheit; le temp passé; past times : חשבתי ימים מקדם שנות עלומים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח אדני ולא יסיף לרצות עוד האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה ואמר חַלּוֹתִי2 היא שנות ימין עליון אזכיר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך (תהל' עז ו-יב), ר"ל אמרתי לנפשי אותן השנים שראו בהן פלאים, זהו העבר שכבר חלף ואינו.
1 מן ג. חלה. משקל אָחוֹת, רק דגוש, ועם הוספ' י ומלעיל כמו רַבָּתִי בגוים, שָׂרָתִי במדינות, ועי' הערה לקמן.
2 אחד הכתובים היותר קשים להולמם שבתנ"ך. כל המתרגמים והמפרשים הקדמונ' והחדשים פקפקו בין שלשה פרושים. קצתן ראו במלה חלותי פעל עבר מן א. חלה, במשמ' חלה, וראו בהמלה שְׁנוֹת מקור מן הפעל שנה במשמ' החליף ושנה, מלשון אני יי' לא שניתי, ר"ל עשה באופן אחר ממה שעשה קודם, ובארו הכתוב כך: ואמרתי זו היא מחלתי, ר"ל צערי, על מה שנשתנה ימין עליון, ר"ל שיד ימינו של אלהים אינה מתנהגת עתה כמו שהתנהגה לפנים עם ישראל. כך לפי השבעים והירונ' וקצת הקדמונים שלנו. ואחרים פרשו חלותי בקשתי, ושנות במשמ' שנים, ושני הפרושים האלה נמצאים בת"י: ואמרית מרעותי הוא אשתניו גבורת ימין עלאה (ואמרית בעותי הוא שנין דקץ מימין). ע"כ. רש"י קצת באופן אחר: מחשבותי אומרות לי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו חלותי כמו לחלותי לשון חולי וחיל שנות ימין עליון את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו. ע"כ. וקצת המפרשים גזרו חלותי מן חָלָל, ובארו החָלָל שלי, כמו לבי חלל בקרבי, ר"ל הדאגה הגדולה שלי. אך כל החדשים חשו עד כמה אין מליצה זו טבעית, לפי כל פרושיהם, ולא בלבד מליץ נשגב, אלא אדם פשוט לא יגמגם באופן כזה: אמרתי זו היא מחלתי, או זה חלל לבי שנשתנית ימינו של עליון! ולכן כבר הסכימו .Welh ואחרים, כי הכתוב משובש, אך לא מצאו רפואה שלמה לרפא את הפסוק ולהשיבו לנוסחתו האמתית. והנה במעט התבוננות נראה, כי המזמור הזה מתחילתו ועד סוף פסוק יו (שמשם ואילך מתחיל קטע מאיזה מזמור אחר שאינו שיך לכאן) מחֻלק בשלשה חלקים, שכל אחד גומר בסימן ההפסק סלה. החלק הראשון, עד פסוק ד' הוא כעין הקדמה. ואח"כ, החלק השני עד פסוק י' שגומר בהמלים אם קפץ באף רחמיו, והחלק השלישי עד פסוק יו שגומר בהמלים בני יעקב ויוסף, הם מקבילים זה לזה במהלך המחשבות ובסגנון המליצה, והכונה היא שדמה את ימי קדם ושנות עולמים עם מה שהוא רואה היום. בראש כל אחד משני החלקים האלה אנו מוצאים המלה שְׁנוֹת, ואין ספק בדבר כי בשני המקומות פרוש אחד ומשמעה אחת למלה זו, וכמו שבפסוק חשבתי ימים מקדם, המלה שנות באה במשמ' שָׁנִים, אף כאן בפסוק חלותי על כרחנו אנו צריכים לפרש שנות במשמ' זו. וכבר נמצא פרוש זה בת"י שהובא למעלה, וכך גם רד"ק, וכך גם אואלד ודליטש. ופרוש זה של שנות מכריח לראות בהמלה עליון השלמה לשנות כמו בפסוק חשבתי ימים מקדם, ר"ל לא עליון אלא עולמים. וכבר הרגיש בזה האנגלי טשיני בפרושו החדש לספר תהלים (T.K.Cheyne, Book of Psalms) במקור נדפס 'Plalms' והנה טשיני אומר כי המלה ימין שבין שנות ובין עליון היא כפילת סוף מים של המלה עולמים. אך זה דחוק, ויותר נראה לפי ההקבלה עם הפסוק חשבתי ימים שהמלה ימין הוא יָמִין, הרבוי מן יום, כמו לקץ הימין, אלא שהיא לא במקומה, ובטעות נכתבה בין שנות ובין עולמים, ולפי הדמיון עם הכתוב חשבתי ימים. יותר קשה לרפא את הדלת של הפסוק. כי המלה חלותי, במשמ' שיחסו לה עד כה, אם מן מחלה, או מן חלל, עכ"פ במשמ' של צער, אינה נתנת שום כונה טבעית להכתוב. וגם המשמ' בקשתי שבפרוש השני של ת"י אינו מתישב. אבל, הדמיון עם החלק המקביל של המזמור נותן המפתח גם לחידת דלת הפסוק. כי אין ספק בדבר שכמו בחצי הראשון של פסוק ו חשבתי ימים מקדם, כן גם בחצי הראשון של פסוק יא דבר המשורר על הזמן העבר, ולכן מוכרח שאחרי הפעל ואֹמר היה פעל במשמ' עבר חלף, והפעל הזה מסתתר בצרוף חלו שבהחלק הראשון של המלה חלותי, חלו—תי היא, והמלה חלו ר"ל עברו, חלפו, והוא הפעל חַ'לַא خلَا בערב' שמשמש במשמ' עבר חלף בפרט ביחס להזמן. וז"ל לשאן אלערב: חַ'לא אלשי ח'לוּאַ מַצַ'י וכו' ואלקֹרון אלח'אליה הם אלמואצ'י ויקל חַ'לא קַרְנֹ פַקַרְנֹ אי מַצַ'י, ע"כ, ובעברית: ח'לא עלשי עבר (הדבר) וכו' ואלקֹרון אלח'אליה הם (הדורות) שעברו וחלפו, ויאמרו ח'לא קרנֹ פקרנֹ, ר"ל עבר (דור ודור). וכן יאמרו בערב': כאן ד'לב פי אלאמאמ אלאואלי ואלקרון אלחואלי, — ר"ל זה היה בזמנים הראשונים ובדורות שחלפו ועברו. יש איפוא להחליט בודאות כי בדלת פסוק זה בהמלה חלותי מסתתר הפעל חלוּ במשמ' עברו וחלפו, והחלק השני מהמלה חלותי, שהוא תי יחד עם האותיות היא, הם שאריות איזו מלה שהיתה תאר להשם יָמִין או ימים, במושג של קדום, וכונת המליצה היתה, אחרי שחשבתי בכל זאת אמרתי: חלפו ועברו הימים הקדומים שנות עולמים. זאת היא כמעט הודאות של צורת הכתוב בהויתו הקדומה. ואף על פי כן, אנו, שלשוננו בנויה על התנ"ך בנוסחתו המקובלה, אין אנו רשאים לדחות את הנוסחה המקובלה, וחיבים אנו לישבה אם אפשר בדרך טבעי. ומבלי לצאת מהכונה הקדומה של הכתוב, הבאור הטבעי להנוסחה המקובלה הוא הרשום בפנים, והוא, שהמלה חלותי הוא שם דגוש ע"מ אחות והיוד נוספה כמו בהמלים רבתי, שרתי, ולכן חלותי הוא מלעיל, כמו רבתי שרתי. ומשמעותה היא מן אותו הפעל ח'לא. ומלת הגוף היא מוסבת לשם הנקבה חלותי, שהוא שם מפשט במושג: הזמנים הקדומים.