*חִלְחוּל, ש"ז, — שה"פ מן ב. חִלְחֵל, א) סם מחלחל ויורד: כיצד היו האמוריים מתים וכו' החלחול היה נכנס להם והיו מתרפין לפני ישראל (תנחומא משפט' יח). — ב) °במשמ' חָלוּל : שהוא אפוץ וסתום בדוחק שאין בה חילחול טפח (ר"ש אהל' ט ג). — ועצם הפעולה של ירידה במעים: כמו באדם הלוקח רפואה משלשלת שכשירגיש ערעור וחלחול אז ישמח בה כי עשתה את אשר חפץ (אור"ח, רפאל מנורצי יה:).