פ"ע, חָלִיתִי, חָלוּ, יֶחֱלֶה, וַיָּחַל, חֹלֶה, חָלֹה, חֲלֹתוֹ, חֲלוֹתָם, — א) היה חולֶה, krank sein; être malade; be sick: ויאמר ליוסף הנה אביך חֹלֶה (בראש' מח א). וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד ותאמר (מיכל) חֹלֶה הוא (ש"א יט יד). בעת ההיא חָלָה אביה בן ירבעם (מ"א יד א). בימים ההם חָלָה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר יי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה (שם לח א). וישמע (מלך בבל) כי חָלָה (חזקיהו) ויחזק (שם לט א). נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חָלִיתִי היום שלשה (ש"א ל יג). מכתב לחזקיהו מלך יהודה בַּחֲלֹתוֹ ויחי מחליו (ישע' לח ט). ואני בַּחֲלוֹתָם לבושי שק עניתי בצום נפשי (תהל' לה יג). ויפל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון וַיָּחַל (מ"ב א ב). פעם אחת חלה (ר"י בן בבא) ונכנסו הרופאים לבקרו (ירוש' סוט' ט כד.). לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר (שבת לב.). עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוציא כיון שחלה מבקש כל מיני תיני תענוגים (מד"ר שה"ש, סמכוני). — וחָלָה את רגלו, את ידו, את ראשו וכדומה, שהחלי הוא ביד, ברגל וכדומה: רק לעת זקנתו (של אסא) חָלָה את רגליו (מ"א יה כג). — חָלָה את חָלְיוֹ, עי' חֳלִי. — ובמדרגה קצת יותר פחותה, חלש, היה בלי כח, schwach sein; être faible; be feeble: אם יאסרני בשבעה יתרים לחים במקור נדפס 'לחיים'  אשר לא חרבו וְחָלִיתִי והייתי כאחד האדם (שופט' יו ז). אם גלחתי וסר ממני כחי וְחָלִיתִי והייתי ככל האדם (שם יז). — ב) חָשׁ כאב ונתפעל ממנו, Schmerz empfinben; sentir  la souffrance; to feel: הכיתה אתם ולא חָלוּ כליותם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב (ירמ' ה ג). הכוני בל חָלִיתִי הלמוני בל ידעתי (משלי כג לה).

נִפע', נֶחְלָה, נֶחְלוּ, נֶחֱלֵיתִי, בינ' נַחְלָה, נַחְלוֹת, — א) נֶחְלָה על דבר, היה לבו כֹאֵב על הדבר, נגע הדבר בנפשו והיה מצטער על זה, bekümmert sein; être soucieux de; be solicious: השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נֶחְלוּ1, על שבר יוסף (עמו' ו ו). — ב) נַחְלָה המכה, המכה קשה, מסֻכנה, unheilbar; incurable: אוי לי על שברי נַחְלָה מכתי (ירמ' י יט). כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נַחְלָה מאד (שם יד יז). כה אמר יי' אנוש לשברך נַחֲלָה מכתך (שם ל יב). אין כהה לשברך נַחְלָה מכתך (נחום ג ט). — ובהשאלה, להיום, יום נַחְלָה: ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נַחֲלָה וכאב אנוש (ישע' יז יא). — ואמר הפיטן: סבבוני העושים מכתי נַחְלָה, מעי מעי אוחילה (סליח' י טבת, בחדש). —  ג) נהיה חוֹלֶה: ואני דניאל נהייתי ונֶחֱלֵיתִי ימים (דני' ח כז). —  ו*נֶחֱלִית לנק': ותמת עזובה מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה (מד"ר שמות א). מתנונה והולכת נחלית והולכת (רע"ב סוט' ג ה). — נַחְלָה, כמו שֵׁם, במשמ' קצת חֹלֶה, הצאן החֹלָה: את הַנַּחְלוֹת לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם (יחזק' לד ד). יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל הַנַּחְלוֹת עד אשר הפיצותם אותנה (שם כא). — ועי' ב. נַחְלָה.

— פֻע', חֻלָּה, חֻלֵּיתָ, —  נעשה חוֹלֶה, נפגע: כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חֻלֵּיתָ כמונו אלינו נמשלת (ישע' יד י). — ואמר הפיטן: מעולם ועד עולם אתה, משביר ומוליד ולא נולדת, מוחץ ורופא ולא חֻלֵּיתָ (שהי"ח ליום ג). — ואמר המשורר: ואל תתמה ואל ירום לבבך למען כי תחולה באשישות, וחכמתך לרפא הגְויות וחכמתי לרפא הנפשות (רשב"ג, שרי שלמה נב). ומפיו ימשכו רעיו תרופה מנהו יהיו עריו מחולים (רמב"ע, תרשיש י). והזך (הכח הזך שבמוח) בח— לות גשמי יחולה (בתי הנפ' והלחש' ד). —  ובסגנון הרפואה: ומחולי התרדמה מפני תגבורת הליחה הלבנה (רשב"צ דורן, מג"א ח"י ד). — ובהשאלה: אליכם אקרא הוגי השיר אשר בפז לא יסֻלה, ורופאי המאמר המחולה (ר"י חריזי, איתיאל ב).

—  הִפע', הֶחֱלִי, הֶחֱלֵיתִי, הֶחֱלוּ, —  עשה שיֶחֱלֶה:  תוחלת ממשכה מַחֲלָה לב משלי יג יב.  ויי' חפץ דכאו הֶחֱלִי2 ישע' נג י.  וגם אני הֶחֱלֵיתִי3 הכותך השמם על חטאותיך מיכ' ו יג.

—  הָפע', הָחֳלָה,  נעשה חולה, נעשה חלש ורפה כח: ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידיך והוציאני מן המחנה כי הָחֳלֵיתִי (מ"א כב לד). ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי הָחֳלֵיתִי מאד (דהי"ב לה כג).

 — הִתפ', הִתְחַלֶּה, יִתְחַלֶּה, וַיִּתְחַל, הִתְחֲלוּת, — א) נעשה חולה: ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד ויצר לאמנון לְהִתְחַלּוֹת בעבור תמר אחותו כי בתולה היא (ש"א יג א-ב). — ב) הראה א"ע כאלו הוא חולה: ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך וְהִתְחָל ובא אביך לראותך (ש"ב יג ה). וישכב אמנון וַיִּתְחָל ויבא המלך לראתו (שם ו).