1, ש"נ, — א) הזדעזעות עזה של הגוף, בפרט של היולדת, Erschütterung; ébranlement; convulsion: על כן מלאו מתני חַלְחָלָה צירים אחזוני כצירי יולדה  (ישע' כא ג).  — ובכלל מפני פחד דומה: ובאה חרב במצרים והיתה חַלְחָלָה בכוש  (יחזק' ל ד).  ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש בטח והיתה חַלְחָלָה בהם כיום מצרים  (שם ט).  בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופיק ברכים וְחַלְחָלָה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור  (נחום ב יא).  מתגלגלים גלגלי כסאו ומתרעשים אדני שרפרף וכל הרקיע כולם יאחזם חלחלה (פסיק' רבתי כ).  ידיך רפות ברכיך כושלות, כותב אלו משאלות, ומלוא מתניך ימלאו חלחלות, כי לא כתבת אותן בתבונה ועיצה  (תשו' ר' יפת הלוי ליעקב העקש ג, לקו"ק 23).  —  ואמר הפיטן:  בשבעה עשר בו חַלְחָלָה אחזתני וסער מסעיר, טובות נשיתי ותזנח משלום נפשי בתגרת שעיר  (י"ז בתמוז, בחדש הרביעי).  יראה ורעד יבא בהם, טרוף דעת בלבביהם, חַלְחָלָה ומעד על מתניהם  (יוצר אחרון פסח, למען).  רוחי כי חלה ברתת וחַלְחָלָה, ובכל יום ובכל לילה מעי מעי אוחילה  (קינ'לת"ב, דמעי).  ויען השני ברתת וְחַלְחָלַת מתנים, לשמע מכתי תצלנה אזנים  (שם, אננו ספדו).  זעף נשא ותש כחנו, יי' אל באפך תוכיחנו, חַלְחָלוֹת רבות בלו בשרנו, נא אל בחמתך תיסרנו  (סליח' ליום שני, אלהים).  אז נפלה רעדה ופחד על כל עם הפאלקי"ן ולבשם חַלְחָלוֹת, שבת אורח ונשמו דרכים ומסילות  (מגי' עיפה לר"ש כהן). — ב)  °דחיפה חזקה למרחַק:  מלאכי השרת פותחין את קברותיהן וזורקין בהן נשמתן וחיים ומעמידים אותם על רגליהם וכל מי שנתחייב בדין, דוחפין אותו חלחלה גדולה אורכו אלפים אמה ורוחבו חמשים אמה  (מדר' אליהו ופרקי משיח, ביהמ"ד ילינק ג).