פ"י,  — זעזע את הדבר.

— נִתפ', נִתְחַלְחֵל, — נזדעזע erschüttert werden, s`cébranler;  be shaked:  ותבואינה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה (מה שנגזר על היהודים שמרדכי הולך לבוש שק) וַתִּתְחַלְחַל המלכה מאד (אסת' ד ד ).  —  ומצוי שמוש זה:  באותה שעה נזדעזעו מתניה (של שרה) ונתחלחלו כל אבריה ולא היתה בעולם (מדר' ויושע א).  שאימת שכינה עליהם כאלו הם מתחלחלין והיא שם עוברת  (שבלי הלקט, תפלה כג).  — ואמר המליץ:  ואמיץ לבו גבורים, האוחז בדרכי ישרים, לא יתחלחל לשוד הימים, ולא יבהילוהו החרדות והאמים (רש"ט פלקיירא, צרי היגון ג).  — והפיטן אמר: מאד אתחל וְאֶתְחַלְחַל ביום שדי חשפני, השפיפון מצפון שטפני, ונהג שבי ארץ צבי וגם כדור צפוני  (י"ז בתמוז, שעה).  אהמה בשבי ובגלות אתחלחל, כי גד אוהבי ונפשי כי בחל (פזמ' תימנ', יעוף חלומי).  — ובחכמת הטבע, °הגוף מתחלחל, מתפרד קצתו מקצתו:  כי האש גוף דק חם פועל והקורה גוף מתחלחל נפעל ומדרך הדק הפועל שיעשה בנפעלו החם היבש שיחמם ויכלה לחות הנפעל  (כוזרי ה כ).  — ובמשמ' נעשה רופף:  מגופת החבית שנתחלחלה אע"פ שאינה נשמטת אינה מצלת שהרי נתרעע הצמיד  (רמב"ם טומא' מת כב ט).

—  פעֻ', *חֻלְחַל, מְחֻלְחָל, — א)  לא קבוע חזק, אלא רופף, רעוע:  מגופת החבית המחולחלת1 ואינה נשמטת (כלים י ג).  וכל בעלי השיר יוצאין בשיר וכו' ובלבד שלא יהו מחולחלין  (תוספתא שבת ד ד).  ואיזו היא מחולחלת כל שיש לה טפח מארבע רוחותיה (שם אהל' י ה).  — ב)  °נזדעזע:  הושחרו פנינו והלכנו קדורים, מוט התמוטטנו ונעשינו פרורים, חֻלְחֲלוּ מתננו וכיולדה מצירים  (סליח' ג עשי"ת, שחרונך).  זולעפנו על חטאתינו, חוּלְחַלְנוּ על רוב פשעינו (סליח' יום ב אחרון, אפפונו).  זכור תזכור ותשוח עלי נפשי, יען כי נלכדתי בפח מוקשי, חוּלְחַלְתִּי פֻרפרתי ויקם בי כחשי, כי עונותי עברו ראשי  (איל' השחר, סליח' יום ו, אוי נא לי).  זכרתי את ימי המנוחה, חוּלְחַלְתִּי ונפשי שחה, טוב ומטיב הלולך אפציחה, כי עמך הסליחה  (סמא"ל, ערב' ליוה"כ, בשם אלהי).  — ג)  °חָלוּל, שיש בו חללים, נקבים: בזמן שהוא כלי מחולחלת  (אהל' ט ג).  וקולית של מים המחולחלת ורתיחת גריסין  (טבו"י א א).  בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות שחולחלו2  מן הגשמים  (תוספתא שקל' א א).  כשאוכל פירות שמנים שיש להם שמן כגון שקדים ואגוזים וכיוצא בהן אין בשרו מחולחל לצאת הבל שלהם ראשון ראשון  (רה"ג תשו' הגא', הרכבי שלב).  גרם הטחול רכה ומחולחל ורך דומה לספוג ויש בה עורקים דופקים רבים  (פרקי משה א).  

— פע', *חִלְחֵל:  אדם קשה וצרה מחלחלתו3 צרה קשה והיין מתגאה ומשכחה  (מד"ר קהל', ומוצא אני).  יסורין הבאים על האדם בזקנתו והוא מעודן ומפונק בנערותו הוא יכול לסבול אותם אבל אם היה מיוגע מנערותו הן מחלחלין אותו ומי יכול לסובלן  (מדה"ג.  כ"י תימנ', וישב).  — ואמר הפיטן:  מרוב פקודות ובהלה מְחַלְחֶלֶת, נקטה נפשי לעפר בוחלת, סמכה בטן לארץ נשחלת, עורה למה תישן תוחלת  (סליח' יוס א, אם עינינו).  — משמ' °עשה הקרקע ° תחוח:  אבל הזרעים מתפשטים מיד בתוך השלשה ומחלחלין  הקרקע מלמעלה בשפתו  (רשב"ם ב"ב צט:).  שהזרעים מחלחלין את הקרקע ומקלקלין את אמת המים  (רצב"ם, מכיר' כא ח).  —  *ועשה חללים חללים: מחלחל (הקב"ה) להם את הארץ כחלונות והן מתגלגלין כנודות ובאין  (מדה"ג, כ"י תימנ', ויחי).  שהעופרת מחליק את החרס ואינו מניחו לבלוע אבל הירוקים מעורב צריף שקורין אלו"ם בתוך העופרת והוא עז ומחלחל את החרס ובולע  (רש"י כתוב' קז:).