* 1, פ"י, עת' יַחְלֹט, — חָלַט דבר ברותחין או בחֹמץ וכדומה, גלש עליו רותחים או חֹמץ ונצטמק על ידי זה: אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין (פסח' ב ז). כלי בית הבד ושל גת וכו' בזמן שהן של גמי מיישנן כל שנים עשר חדש או חולטן בחמין (טהר' י ח). אין לשין את המצה ברותחין מפני שחולטין (תוספתא פסח' ב ה). כל המנחות אין לשין אותן ברותחין מפני שהן חולטין ולא בצונן מפני שהן רוטשין (שם מנח' ז יג). ר' יוסי אומר רצה לטהרן (את כלי הגת) מיד חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים (שם טהר' יא יו). שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו (רש"י פסח' עד:). הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור ולא חלטה בחומץ או ברותחין (רמב"ם, מאכל' אסור' ו ח). חומץ שחלט בו בשר לא יחלוט בו פעם שניה (שם יג). ואם חלטו (את הבשר החי) בחומץ מותר לאכלו כשהוא חי ומותר לשתות החומץ שחלטו בו שאין החומץ מוציא הדם (שם יב). הרבוכה חולט אותה ברותחין תחלה ואופה אותה מעט ואח"כ מטגנה בשמן על האלפס (סמ"ג, עשין קפג). ויש לחוש שהרותחין חולטין דם הנבלע בתרנגולת שנפלט מבני מעיה לתוכה ושוב לא יצאה (מרדכי תול' תשל"ב). ואחר שלשו (הנחתומים את הגלוסקאות) וערבו אותן חולטים אותן במים רותחים ואח"כ משימין אותן במחבת של ברזל ואופים בתוך התנור (שו"ת שמש צדק' א מז). 

—  נִפע', *נֶחְלַט, — שחלטו אותו: אי זו היא המעיסה הנותן חמין לתוך קמח וכו' נחלטה כל צורכה בית שמאי מחייבין לא נחלטה כל צורכה בית שמאי פוטרין (ירוש' חלה א נח.).