1, ש"ז, בהפס' חֹלִי, כנ' חָלְיוֹ, מ"ר חֳלָיִים, כנ' חֳלָיֵֵנוּ,  — א)  מעמד האדם החֹלה,  Krankheit;  maladie;  disease:  גם כל חֳלִי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יי' עליך עד השמדך  (דבר' כח סא).  כל ראש לָחֳלִי וכל לבב דוי  (ישע' א ה). ואחרי כל זאת נגפו יי' במעיו לָחֳלִי לאין מרפא  (דהי"ב כא יח).  לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מֵחֳלִי זה  (מ"ב א ב).  והסיר יי' ממך כל חֹלִי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך  (דבר' ה).  עד יצאו מעיך מן הַחֹלִי ימים על ימים  (דהי"ב כא יה).  כי ברוב אוכל יקנין חולי והמזיע יגיע אל זרה  (ב"ס נגי' לז ל). בני בחולי אל תתעבר התפלל אל אל כי הוא ירפא  (שם לח ט).  כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה  או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב  (קדוש' ד יד).  זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת  (גיט' ג).  אם פירש מתוך חולי מחזירין אותו מיד  (ירוש' יד' א מט:).  — ובכנ':  אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חָלְיוֹ חזק מאד  (מ"א יז יז),  ואלישע חלה את חָלְיוֹ אשר ימות בו  (מ"ב יג יד).  לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מֵחָלְיוֹ  (ישע' לח ט).  יי' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו (תהל' מא ד).  וגם בְּחָלְיוֹ לא דרש את יי' כי ברפאים  (דהי"ב יו יב).  נשתתק מתוך חוליו  (ירוש' גיט' ז מח ג).  מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר  אמרה אם תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל עכו"ם שבעולם  (סנה' סד.).  לבן מלך שעמד מחליו אמר לו פדגוגו ילך בנך לאיסכולי אמר להם המלך עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחליו (מד"ר שה"ש ,סמכוני).  רפא חליינו ריפית חליינו  (ירוש' ברכ' ב ד ).   —  ומ"ר: מכות גדלת ונאמנות וָחֳלָיִם רעים ונאמנים  (דבר' כח נט).  ואתה (תנגף) בָּחֳלָיִים רבים במחלה מעיך  (דהי"ב כא יה).  שני חלאים  חלה אלישע אחד כדרך הארץ ואחד שדחה את גוחזי  (ירוש' סנה' י כט:).  ששמונים ושלשה חלאים תלויין במרה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן  (ב"מ קז:).  כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים  (מד"ר בראש' נו).  אם חלאים הם יכולין להתרפאות ואם אינן חלאים איני יודעת מה לעשות  (שם שמות מה).  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך  (שם שה"ש, סמכוני).  — ובהשאלה:  אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חֳלִי אשאנו  (ירמ' י יט).  וירא אפרים את חָלְיוֹ ויהודה את מזרו  (הוש' ה יג).  איש אשר  יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וכו' ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וָחֳלִי רע הוא  (קהלת ז ב). — ומ"ר °חֹלָיִים, חֹלָאִים:  החוליים  הנקראים ארציים הם החוליים המיוחדים באותה המדינה ברוב אנשיה וכו' החוליים הנקראים המתרגשים הם חוליים כוללים מתחדשים באנשי ארץ מה בקצת האנשים וכו'  (פרקי משה כג).  אמרו השלוחים מכל החולאים אשר הזכיר אדוננו עדיין שכח חולי אחד חזק אשר לנו הוא כי אין מליץ עלינו טובה בלי השקפת קנאה או שנאה  (שבט יהודה ז).  — °עתות החֹלי:  עתות החולי הכללים הם ד' התחלה ותוספת ועמידה שנקרא תכלית הירידה ובטורח יעמוד אדם על ידיעת העת ההוה מעתות החולי באומד אמתי איזה מעתותיה הוא עתה (פרקי משה יא).  — הנמלט מֵחֹלִי, שרק עתה סר החֹלִי ממנו ועדין לא שב לאיתנו לגמרה, Genesender;  convalescent:  הנהגת הנמלטים מחולי  היא אמצעית בין הנהגת הבריאים ובין הנהגת החולים והתעורה הוא הדבר היותר מזיק להם ועזיבת המנהג סכנה גדולה לא להנהגת הנמלטים מחולי והבריאים מהם לבד אך ברפואות החולים גם כן  (פרקי משה ח).  — ובצרוף עם שם אחר לכל חלי וחלי מהחליים המתחלפים, *חֳלִי מֵעַיִם;  אלה הן הממונין שהיו במקדש יוחנן בן פנחס על החותמות וכו' בן אחיה על חולי מעיים  ( שקל' ה א).  לא יהיה בהם לא חולי מעיים ולא מיחוש עינים ולא מיחוש הראש (מכי' יתרו, עמלק ב).  כל חולי ולא חולי מעים כל כאב ולא כאב לב כל מיחוש ולא מיחוש ראש כל רעה ולא אשה רעה (שבת יא.).  אכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים  (שם מא.).  מת מחולי מעיים סימן יפה לו מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים (כתוב' קג:).  אמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעיים  (סנה' קא.).  החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים וכו' ר' יהודה אומר כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעיים  (מד"ר בראש' סב). ד'  דברים קשין זה מזה מכת הלב קשה בגוף חולי מעיים קשים ממכת הלב ומלאך המות קשה משניהם ואשה רעה קשה מכולם  (פרקי רבינו הקדוש ד).  —  °חֹלִי הגדול, °חֹלִי הטמון:  דע כי זה החולי (הנקרא בלשון ישמעאל דא אלצבע ונקרא בלשון יוני אופיליפשיאכי) אשר יקרה לאדם ויפילהו לארץ היו חכמים הראשונים קוראין אותו חולי הגדול אך הדיוטי בני אדם קורין אותו חולי הטמון בעבור שהוא מסותר  (ספר צידה לאורחים, כ"י פלורנצה).  —  וחלי הכלב:  ואמנם חולי הכלב הוא מין ממנו ויהיה עם כעס מעורב בשחוק וגעגוע נפסד מעורב בכריכה כלומר שיהיה כרוך אחריו כמו שהוא בטבע הכלב  (קאנון ג א ד ח).  — °חלי הנחש: חולי הנחש וחולי השועל הם עלה אחת ואולם נתחלפו שמותם למקום התבנית כי המקום אשר יוסר השער בחולי הנחש יקרא על משל הנחש ביום הולדו  (פרקי משה כג).  וההפרש בינו (בין חלי השועל) ובין חלו הנחש  כי בו לא יישר השער לבד אבל יפשט ממנו עור רקיק כמו שיקרה לנחש ולפעמים יקרה בו תבנית כתבנית הנחש  (קאנון ד ז א ב).  — °חלי הנמלה:  איך יתרפא חולי הנמלה פורמיקא בלעז וכו' זה מתחיל קטן בעור ומצער מאד והולך כנמלה מראה ירוק עושה נגע ומתקצר בראשו ונרגש בבשר כאלו נמלה אוכלת שם  (אוצה"ח לר"י צהלון י ב י).  — °חלי הפיל:  חולי הפיל והוא מין ממיני הצרעת  (ראב"ע, ספר הנסיונות ח ח).  כי המדה הזו (העצלות) גורמת בגוף חלאים ומדוים גדולים ורבים כמו הכובד והנפח בגיד הנשה וחולי הפודגרא וחולי הפיל והדומה לאלה מן החלאים המשונים (תק' מדות הנפ' לרשב"ג מז).  — °חלי צרפת:  חולי צרפת הוא כאשר יש מזג רע בכבד ועל הרוב הוא חם המקלקל כח בישול והזנה שבכבד וממנו נמשך קלקול הזנה בכל האברים ומזה באים מקרים רעים וכו' ונולד ממשגל אשה בלתי טהורה  (אוצה"ח לר"י צהלון ט ט א).  אם הזרע רע בטבע כמו שיקרה בחולי צרפת אז מראה הזרע ירוק  (שם שם  ח א).  יש נשים טמאות בחולי הצרפתים ומורישן טמאתן לשאר בני אדם  (מעש' טוביה, משמר' הבית ב).  תשובת הרב הרא"ם ז"ל שהשיבו על איש שהיה נגוע מחולי הצרפתי וכו' אודות מי שחלה בחולי הצרפתי  ([[מקור: שו"ת מהרי"ט, אה"ע יד]]).  — °חולי רביעית:  וזה מת מחולי רביעית גדול  (יוחס' מאמ' ו).  — *חלי השועל:  וכן נגעי אדם תראה שישים הנתקים צרעת והוא חולי הנקרא חולי השועל ויטהר הצרעת כאשר הפך כולו לבן  (פי' רמב"ם לנגע' יב ה).  ליחה רעה נסתרת בעור במקומות צמיחת השער ומפרידה שרשי השערות ואוכל אותם ובמנעם המזון הטוב מהם ונקרא חלי השועל בהקרותו לשועלים  (קאנון ד ז א ב).  כמו מה שיפול בחולי השועל הוא שיהיה בתוך העפעף לחות חדה או מלוחה  (שם ג ג ג יט).  כמו השיער כאשר ייאפס היסוד המפרנסו ומגדלו אז ישחת ויפול ונקרא חולי השועל ועל אשר יקרה החולי הזה לשועלים נקרא על שמם  (ספ' צידה לאורחים כ"י פלורנצה).  ועל כן קוראים הרופאים חולי א' שמזדמן לפעמים שיפלו שערות ראש האדם ונקרא בפיהם חולי שועל  (שער השמים ד א).  — ובמליצה, °חלי הזקֻנים:  המאכל הגס תגבר הליחה הדומה למזג אותו מאכל ותחדש קדחת עיפושית ואמר משורר אחד מי ימלט מחולי הזקונים ומי ירפא חולי השמנים  (שבט יהודה סד).  —  חֳלִי-רע, עי' °חֳלִירַע.  —  ועי' מַחֲלָה.